צרוב ברגש

מכירים את זה ש

יש לכם משהו מאוד כבד על הלב, ולמרות שאתם יודעים שעוד טיפה, עוד קצת, הוא כבר יקטן, עד שהוא יהפך לג'וק קטנטן ודבילי, אבל עדיין זה נורא מעיק, ומעייף, ומטריד?

שאתם נורא נורא מצפים למשהו, והוא לא ממש קורה, או יותר נכון הוא קורה ולא-קורה, והוא נורא חמקמק-ונעלם-מהעין ולפעמים הוא שם, ממש, חי ובועט, ואז שוב, מתגלצ'ץ' בין האצבעות, ואתם מרגישים פסיכים/מרומים/דביליים/מאוכזבים תמידית?

שאתם עייפים, אוכלים יותר מידי, מייחלים שיגיע הקיץ, שכולם ילבשו בגדים קצרים, שתישנו יותר בלילה, שתאכלו נורא בריא, שלא יהיה איכפת לכם כל כך משטויות, שכולם יאהבו אותכם, שכולם יעזבו אותכם בשקט, שתמצאו סוף סוף את השלווה הפנימית הזאת שמדברים עליה אבל אף אחד לא ממש יודע מה היא, שתהיו בלונדינים וחתיכיים סוף סוף, שתהיו שמנמנים, מאושרים ומחוצ'קנים ולא יהיה איכפת לכם מכלום, שסוף סוף תסיימו את כל הבירוקרטיות המעצבנות האלה שאורבות לכולנו מעבר לפינה, שהרצון שלכם לשלום כלל עולמי יתגשם, שסוף סוף תעשו מספיק סקס, שלא תעשו סקס בכלל, שהרצון שלכם שהילדים יגדלו נורא מהר יתגשם סוף סוף, שהרצון שלכם לעוד המון ילדים נוספים יתממש פעם אחת ולתמיד, שהתשוקה שלכם שהפוסט הזה יגמר סוף סוף תבוא על סיפוקה?

כי סתם, רציתי לדעת אם את אתם מכירים ש.