המכתב הכי מוזר שכתבתי בחיים שלי

למחנכת שלום,

אני מודעת לכך, שבני י. התעסק היום בשיעור מוזיקה עם מחקים.

י. הביע צער על העניין והדבר לא ישנה.

על החתום

דרורית. אמא של י.

מסורת זו מסורת

השעה: שבע בבוקר.

המקום: אצלנו בבית לפני כמה ימים.

הדובר: המרכזי.

אני: בוקר טוב לכולם, לקום.

המרכזי: אמא! היום יום מיוחד! היום מתחיל פורים, א' באדר, כמו שאומרים משנכנס אדר מרבין בשמחה!

(ביאור: אנחנו חילוניים, אתאיסטיים {טוב, אני מאמינה, אבל זה לא קשור} חסרי כל קשר למסורת ישראל-סבא, ואחד מכולם יצא מין תלמיד-חכם כזה, שקורא את סיפורי התורה בבית ואמון על המקורות. הפוך על הפוך על הפוך).

לאב סטורי

הג'ינג'י יושב על השירותים.

אני על דרגש לרגליו, מקריאה לו סיפור (ובשפתו הוא "פמי ותמי").

אחרי הסיפור, ולפני ניגוב הטוסיק, הג'ינג'י רוכן קדימה, שם לי יד רכה וקטנה על הברך, מסתכל לי עמוק עמוק בעינים ולואט (שזה אומר לאט, אבל במילה יפה):

"אמא, אני אוהבת אותך."

(גבר גבר, אבל מחובר מאוד לצד הנשי שלו. הקיצר, מטרוסקסואל).