צרוב ברגש

איפה באים לכם הרעיונות לפוסטים?

במקלחת?

בתחנת האוטובוס?

בלילה, בין החלום לעירות?

כשאתם כותבים פוסט אתם:

כותבים אותו נגיד בוורד, שומרים, ואז מכניסים לבלוג? או שכותבים ישירות במסך העריכה?

אתם מאלה שמתקנים אלף פעם? או שאתם כותבים את מה שעולה לכם ושומרים מהר, שיצא הכי מהבטן שיש?

אם יש לכם פרו, אתם נכנסים לסטטיסטיקות? מעניין אותכם מאיפה אנשים מגיעים אליכם? מי קורא אותכם?

כשאתם נכנסים לבלוג של מישהו אחר, מה הדבר הראשון שאתם שמים לב אליו?

העיצוב? רשימת הבלוגים המועדפים עליו?

העדפות מוזיקליות/תרבותיות אחרות?

כשיש המון תגובות אצל מישהו שאתם קוראים אצלו לראשונה זה מרתיע אותכם מלהגיב?

עד כמה הבלוג מהווה חלק מהותי מחייכם? עד כמה אתם מרגישים שהוא שינה את חייכם?

אתם מעדיפים המון המון תגובות מהמון המון אנשים, או מספר מצומצם אבל כל תשובה מלמיליאן?

כשמישהו כותב פוסט עם שאלות די טרחניות על הבוקר, אתם:

1. קוראים ולא מגיבים.

2. קוראים, מגיבים ומקללים.

3. לא קוראים ולא מגיבים.

4. למה להציק?

צחוקים וכאלה, אבל באמת בחיי התורה, נורא מעניינות אותי התשובות שלכם. אז אם תוכלו ככה, בקטנה לענות לי, אני נורא אשמח ואודה לכם.

וזה בגלל הנוסטלגיה, בגלל שזה מתקשר לי לפוסט הקודם, ובגלל שיצא דיסק חדש של דני ליטני ואני זוממת עליו.