צרוב ברגש

מחזור חודשי. וסת. menstral cycle, period. קיבלתי. התחרבנתי. הדודה באה לביקור, קיבלתי מתנה אדומה,

PMS, דימום, הפרשות, כאבי בטן, כאבי גב, מיגרנות, מצבי רוח, טמפונים, תחבושות, גיל המעבר, מנפאוזה, בלות, פריון, חוסר פריון, טהרה, נידה, ימים נקיים, אדום, דם, נקבה.

תארו לכם את הסיטואציה הבאה. משה בא הביתה אחרי יום עבודה. דינה, אישתו מחכה לו בבית.

"הי מותק, איך היה היום שלך?"

"סבבה לגמרי. קיבלתי פרויקט חדש לעשות, הלכתי לאכול עם החבר'ה צהריים, היו פקקים בדרך הביתה, אבל לא נורא, ואה, כן, יש לי דימום נוראי מהזובי, וגם כאב ראש".

"אז לך תחליף תחבושת, ואולי כדאי שתיקח איזה כדור לכאב ראש. לפחות עוד יום, יומיים, שבוע זה עובר,

אתמול היה לך PMS נוראי, איך צרחת עלי שהסתרתי לך את המשחק כדורסל, היום לפחות אתה יותר רגוע?"

כן. כאילו ממש. מדברים על עולם נשי ועולם גברי. הנשים יולדות וסובלות אבל הגברים יוצאים למלחמה ועושים מילואים. כאילו, בסדר גמור, אבל רק לשניה תדמיינו את אולמרט עם כאבי מחזור ודימום. אולי אם להירשנזון היה מחזור ממש קשה הוא היה שוכב באיזה חדר חשוך עם כדורים נגד מיגרנה, או בוחר לקפץ באיזו פרסומת לתחבושות לילי עם כנפיים מעופפות ולא חושב על לגעת באי אילו מיליוני שקלים. אני חושבת על כל מיני גנרלים מחורבנים שרוצים להסתער, או יותר נכון, רוצים לשלוח את בחורינו הטובים לכבוש איזה שטח בטיזביאמו, אבל רגע, שניה, הפסקת תחבושות והתרעננות.

"המג"ד?"

"כן רב"ט יוסי"

"אני חייב הפסקה"

"מה קרה, רב"ט?"

"קיבלתי"

"קיבלת?"

"כן. ואני חייב תחבושת ממישהו. נוזל לי"

"רב"ט יוסי!"

"כן המג"ד!"

"בתוך חבילת הקרב שקיבלתם, יחד עם הלוף והמימיה קיבלתם גם חבילת לילי-עם-כנפיים-מעופפות, איפה החבילה שלך?"

"רב"ט שמעון קיבל אתמול לפני. ונגמרו לו כל התחבושות. היה לו וואחד דימום המפקד. אז הלוויתי לו את שלי, ועכשיו חסר לי".

"רב"ט יוסי, רוץ מייד לאפסנאות ותדאג שלעולם, אבל לעולם, לא תצא יותר לשטח בלי חבילת תחבושות! אנחנו לא רוצים לדמם למוות עוד לפני שהאויב ינסה שנדמם למוות ולא בגלל המחזור החודשי שלנו! ברור?"

"כן המפקד! תודה המפקד!"

כאילו, כן, ממש.

אני אוהבת את המחזור החודשי שלי. הנה אמרתי את זה. זה בטוח במאה אחוז נכנס תחת הכותרת

TMI (תרגום הישר מהבלוג של מאי, דהיינו "ארץ נהדרת" Too Much Information). מצד שני, מה אמרתי פה? שאני אוהבת את המחזוריות הזאת בגוף שלי? לדעת בדיוק מה קורה ומתי, ולהבין שאני עדיין לא בגיל הבלות? זה לא כאילו מעלתי במיליוני שקלים, או הטרדתי מישהו מינית. כולה אני, וההפרשות האישיות שלי. (אופס, הנה עוד מנוי בורח, לא נורא נשארו שלושה....). יש משהו מרגיע בלדעת שבתוך הכאוס (מלחמה, סרטן, תאונות דרכים, לא ברור מתי בדיוק איראן תתקוף ולמה, ואולי בכלל החור באוזון יבלע את כולנו אוטוטו) כל 28-30 יום הגוף שלי יתנהג אותו הדבר. אז יש סביב זה התעסקות, אבל זה לא נורא, לפחות לא בשבילי. ולכן, השבוע, כשאיחר לי, יותר מהרגיל, התעצבנתי נורא. יש לי דבר אחד קבוע ובטוח בחיים, וגם הוא זז לי? כוסאמק. שלא יזוז. שישאר ככה, עם כל האי נוחות, ושידחה קצת את התקופה המופלאה שתבוא עלי לטובה בקרוב (וכוללת גלי חום מפתיעים, צמיחת שערות במקומות משעשעים כגון הסנטר שלי [תמיד רציתי להופיע בקרקס!], וידיעה שממני תינוקות כבר לא יצאו יותר בחיים).

לכן, אני לא מוותרת ולא מוסרת את המחזור החודשי שלי, את הווסת האישית שלי, את התחבושות, הטמפונים, הכנפיים וה-PMS לא למושה, ולא לחיים ולא לרב"ט יוסי.

למרות שהיה יכול להיות נחמד אם ליום אחד, אולי לשבוע, כל האוכלוסייה הגברית, בכל מקום בגלובוס הייתה מתנסה בחוויה הזו. סתם ככה, בשביל הפאן.