צרוב ברגש

אני עצבנית. בטירוף. יש לי איזה כאב שהוא שמטריף אותי. אולי גם זה המחזור המתקרב.

אולי גם דברים שאני עוברת איזשהו זמן. אני מעוצבנת, אני מרגישה ניכור, וזרות, ורצון להתרחק מכולם.

יש רגעים טובים. יש נעימות. מוזיקה עושה את ההבדל לכיוון הטוב. גם אהבה, וחיבוקים, ומגע.

אבל אין, רע לי כרגע, ברמה מסוימת, ואני מחכה לעצבים שיעזבו אותי ויחפשו להם חברים אחרים.

ובלי קשר, או שכן, רגע של נחת.

לפני יומיים, המרכזי (שמונה וחצי כמעט) מארח שני חברים. הם משחקים משחק מחשב, ובלהט ההקלדה כנראה מקללים את השחקנים "שלהם". אני בחדר השני, מנמנמת קצת.

פתאום אני שומעת את הקול הצלול של המרכזי:

"אתם יודעים? הומו זה בכלל לא קללה. הומו זה פשוט שני אנשים שאוהבים אחד את השני רק שהם שניהם גברים. זכותם! אתם יודעים מה הנקבה של הומו? ליסבית!"

ואני חייבת, חייבת לקנות דיסקים של אלטון ג'ון. I guess that's why they call it the blues....