צרוב ברגש

בוקר, אני במקלחות של הבריכה. מול המראה עומדת אישה, בסביבות גיל שישים בערך להערכתי. היא מדברת בפלפון, לבושה רק בתחתונים. תוך כדי דיבור היא בוחנת את הפנים שלה, מקרוב, במראה. אני שולחת מבט לטוסיק ולרגליים שלה. צלוליטיס, קפלים, כתמי שמש.

שתי נשים יותר קשישות מדברות בקולי קולות תוך כדי התפשטות, התלבשות, מריחת קרם לחות. "חזרנו מאירופה, עוד מעט אנחנו נוסעים שוב לארה"ב, מה איתכם?" "המים מצויינים היום. קרים, אחר כך אתה מרגיש רענן לכל היום". קמטים, ורידים ברגליים, בטן נפוחה, נמשים, כתמים חומים, שיער דליל.

ואני לא יכולה להפסיק לחשוב האם גם בגיל 50, 60, 70 עדיין אהיה באובסס לגבי הגוף שלי? האם כל קילו וחצי שאוסיף, כל קפל נוסף, כל וריד שיצוץ יטריד אותי ברמה קיומית? עושות לי חשק הזקנות האלה. רוצה להיות חופשיה ומשוחררת. שוחה בקלילות בבריכה בבוקר, אחר כך ללכת לבית קפה, לשבת ולצחוק עם חברות, ורידים, קפלים, כתמים, קמטים. "אנחנו נוסעים לאיטליה עוד שבועיים, הנכדה הייתה בשבת, אפיתי עוגה טעימה".

ביום שבת, ה-7.7.07 חגגו את יוםכדורהארץ. אחרי שהתגברתי על זוועת קובי אוז והזקן המחודד ולינוי גפן והשמלה האיומה שהיא לבשה מגישים את הארוע מכיכר רבין, התחלתי להנות מההופעות שהגיעו אלינו בעזרת הלווין מרחבי העולם. היו שם כל מיני כאלה שהבן שלי שר את השירים שלהם בדבקות של נער ישיבות, אבל אני דווקא אהדתי את הזקנים. וזה הזכיר לי כמה משובחים עד מאוד, קמטים קפלים ושיער מקליש and all. יחי הפנסיה, יחי הזקנה, תנו להזדקן בשקט (או ברעש, או ברוקנרול).

מישהו מאמין שהאנשים האלה בני שישים בערך? האם דיאטה של קוקאין, אלכוהול, חוסר שינה והרבה אדרנלין גורמת לך להראות הרבה יותר צעיר מהגיל הכרונולוגי שלך? כנראה שכן.

הנה עוד קשיש אהוב. אחרי שנים של סמים, בגידות, התדרדרות נפשית, חיים על הקצה וכמה מהשירים הכי מופלאים שאני מכירה, כנראה שהוא הגיע למסקנה שאהבה היא התשובה.

נכון שלונדון וקרישנבאום מצליחים, וכולם נורא מפרגנים להם עכשיו כי הם זקנים אבל כאילו, מגניבים? אז הם היו קודם.

תנו רק להגיע לגיל של כל אלה, ואז נדבר.