צרוב ברגש

לא יאומן

כמה ג'אנק יכול בנאדם אחד (דהיינו - אני) לדחוס לגוף שלו, ועדיין לעלות בלב רועד על המשקל ולצפות (לא יאומן!) לא לעלות במשקל. כאילו, מה?!

לא יאומן2

הילדים שלי. הם יצאו ממני! בן השלוש ושבעה חודשים, עם הגוף המוצק, והביטחון העצמי בשמיים, המרכזי עם עיני השוקולד החומות ומיליון הנמשים, המוזיקלי והחולמני, והבכור שתיכף עובר את אמא שלי בגובה (זה לא הכי חוכמה כי היא די נמוכה, אבל בכל זאת רבאק!). לא יאומן. לא יאומן.

לא יאומן3

שלפני שנה בדיוק הייתה מלחמה. שכנראה תהיה עוד אחת. שבין לבין יש לנו את החיים הכי נורמליים ובאנליים שיש. שאנחנו לא יכולים לעשות שום דבר לשנות את המציאות הזאת. לא יאומן.

לא יאומן4

הבלוג הזה. הבלוגיה בכלל. השינוי שהם עשו בחיים שלי. האנשים שאני פוגשת דרכו ודרכם בכל יום. החיים מהדהימים שנפרשים מולי בזכותו ובזכות האנשים שכותבים פה. לא יאומן בכלל!

לא יאומן5

שסקס יכול להיות כל כך טוב אחרי 18 שנה. שהאהבה והחיבור רק מתעצמים. פשוט לא יאומן.

לא יאומן6 ואחרון

דונלד פייגן. לא יאומן. לא ברור איך אחרי שמיעה אחת או שתיים מקסימום השירים שלו נכנסים לי ללב וחותכים לי אותו כמו הסכין הכי מדוייקת שיש. שדיסקים אחרים שאני חורשת עליהם בסך הכל מדגדגים לי, ואליו אני מתמכרת וחייבת לשמוע שוב ושוב ושוב. משהו בהרמוניות, בקול שלו, במילים, משהו בצליל. אןפאקינגבליוובל!