צרוב ברגש

כבר די הרבה זמן אני פה ולא פה. כמעט לא כותבת, כמעט לא מגיבה.

בעוד שבוע בדיוק תמלא שנה לכתיבת הבלוג.

זו הייתה שנה נפלאה ומיוחדת. הכרתי הרבה אנשים שאין סיכוי בעולם שהייתי מכירה אם לא הייתי כותבת וקוראת פה. הרבה דברים קרו מחוץ לבלוג, ובו, ועכשיו אני מרגישה שאני חייבת קצת חופש, טיפונת.

ולכן לא אהיה פה יותר לזמן מסוים, ואני מתנצלת מראש שלא הגבתי, אפילו שרציתי, ויודעת שהפרידה היא זמנית אבל הכרחית.

בזמן האחרון יש לי חלומות מוזרים ונהדרים. יש לי תחושה שאני חייבת לקרב את המציאות של חיי היום יום לחלומות האלה, והאינטרנט בכלל, ובתוכו הבלוג תופסים לי קצת יותר מידי מקום ולכן אני מפנה את המקום הזה.

אני במיילים, אני בחיים, ולכן הפרידה היא רק מפה, ורק לעכשיו.