צרוב ברגש

שנת 2007 הייתה שנה קצת פרווה מבחינתי. כאילו שאני עוצרת את הנשימה ומחכה למשהו שיקרה, קצת תקועה במקום, קצת יותר מידי מפנטזת ופחות מידי עושה, קצת נוגעת בחלומות, הרבה רחוקה מהם.

כמו רבים וטובים, סיכום שנה שלי.

אלבום השנה שלי

על האהבה העצומה שלי לסטילי דן ודונלד פייגן כתבתי כבר פה. קשה לי לתאר עד כמה, עד היום, המוזיקה של הלהקה הזו ושל הסולן שלה משפיעים על חיי. בכל מצב רוח, בכל מזג אוויר, אין כמעט מצב שלא אוכל לשמוע או שבעצם אעדיף לשמוע אותם, על פני הכל. השנה גיליתי אלבום שלהם, שבעיני שונה מאוד מהמוזיקה שיצרו אחר כך פייגן ווולטר בקר, השותף שלו.

can't buy a thrill הוא האלבום הראשון של הלהקה, שיצא בשנת 1972, וזכה להצלחה מסחררת. זו מוזיקה שמאוד מזכירה את האלבומים של ה-Eagles או של ה-Doobie Brothers אבל עם הטאץ' הכל כך מיוחד של מה שיהפוך אחר כך, בשנים שיבואו את הלהקה למה שהיא הייתה. הנה שיר מתוכה, לצערי אין ממש קליפ, אבל אפשר להנות מהמוזיקה.

http://www.youtube.com/watch?v=GD_DyoB4Cjs

שיר השנה שלי

בזכות עידן אלתרמן והבלוג שלו עשיתי השנה היכרות יותר עמוקה עם Crowded House הלהקה הניו זילנדית.

רכשתי את האלבום האחרון שלהם Time on Earth ועשיתי עליו חריש עמוק.

השיר הזה, הוא אחד השירים היפיפים והעצובים ביותר ששמעתי אי פעם. בעיני הוא מין המנון. לא ברור לי בדיוק למה, אבל ככה הוא נשמע לי. לחיים? לאהבה? לזכרון? הנה הוא פה בהופעה חיה, והנה המילים שלו, כל כך יפות וחזקות.

he imagines the world
as the angel ascending
like the ghost of a man
who is tied up to the chair
and he tries to believe
that his life has a meaning
with his hand on his heart

pour le monde
paspour le guerre

and i wake up blind
like my dreams were to bright
and i lost my reguard
for the good things that i had
and the radio was sad
when you listen for good

in a hope that comes to nothing
coz the liars moved in
and they believe their own dark medicine

they act so nonchalant

but he is not a dog
perform for you in the stadium
for the world not for the war
and he wont hesitate
though it might lead to heartache
in the nightclub indigo
for the world not for the war

pour le monde
pas pour la guerre

when you listen for good
in a hope that comes to nothing
coz the liars have moved in
and they brew their own dark medicine
believing its good
behind their jaded eyes a dilemma
hes the best that you ever had
hes so low youll never know

ספר השנה שלי

בעצם, יש שניים, אבל שניהם, כמה מפליא מתעסקים עם מוות, גסיסה וקבלה. הראשון נקרא "המוות חשוב לחיים". הוא נכתב על ידי מרגרט קובלר רוס, אישה מרתקת בעיני, פסיאטרית שהתעסקה הרבה במשמעות של המוות והקשר שלו לחיים שלנו. במקרה לחלוטין (או שלא...) נתקלתי לפני כמה שבועות בראיון טלויזיוני עם

ירדן בר-כוכבא שאותה שאני אוהבת אותה מאוד כפרפורמרית וכשחקנית. במהלך הראיון התברר לי שהיא גם תרגמה את ספרה של קובלר-רוס, ומייד אצתי רצתי לי לחנות הספרים הקרובה ורכשתי את הספר. ישבתי וקראתי אותו בנשימה אחת. היו קטעים שחרקתי שיניים (הנושא מאוד, מאוד לא קל), אבל כל חריקה וחריקה היו שוות. בעיני.

הספר השני נקרא Before I Die. ספר שהיה יכול בקלות להפוך לקיטש מחריד, אבל בגלל השפה הפיוטית שלו, ודמות מרכזית חזקה ומיוחדת העביר אותי כקוראת חוויה מטלטלת. מקווה שהספר יתורגם (כיאות) לעברית מתישהו בקרוב.

סרט השנה שלי

המון דיברו, דשו וסיפרו על הסרט הזה. "חיים של אחרים" הוא סרט גרמני, שזכה להצלחה מסחררת בכל רחבי העולם.

לא אכביר פה מילים, אבל את הסרט ראיתי איתה, ואת הפרצוף ההמום שלה כשעלה האור באולם, ששיקף את הפרצוף ההמום שלי לא אשכח הרבה הרבה זמן. סרט שסחט לי את הלב.

בלוג השנה שלי

לאורך השנים, מאז שאני זוכרת את עצמי, נגיד בראיונות עבודה, או בהיכרות עם אנשים אחרים, או סתם בכל סיטואציה שהייתי צריכה לאפיין את עצמי ולהגדיר מה אני אוהבת לעשות, (נשמע כל כך מיושן, אבל פעם זה היה "מה הם התחביבים שלך"). הייתי אומרת שאני אוהבת סרטים. מה יותר בנאלי מזה? מי לא אוהב ללכת לקולנוע? זה בערך כמו להגיד שאת אוהבת ללכת לאכול במסעדה טובה, להפגש עם חברים, או לקרוא ספר טוב.

הבלוג הזה, סינמסקופ של יאיר רוה, מנפץ לי את הבאנליה הזו. כשהוא כותב את המשפט הבא: "והדיאגנוזה הוותיקה שלי מקבלת משנה תוקף: קולנוע הוא הפרעה נפשית." אני מרגישה הזדהות נפשית עמוקה. סוף סוף השנה הגעתי למקום שאני יכולה להצהיר שסרטים הם החיים שלי. לכן סינמסקופ הפך להיות לבית שני שלי השנה, מקום בו אני יכולה לקרוא ביקורת קולנוע שנכתבת מתוך תשוקה אמיתית לאמנות הזו, על ידי מישהו שאין ספק שהקולנוע הוא חייו.

ואחרי פוסט יבשושי משהו, מיליון מיליוני איחולים לשנת 2008.

שנה בריאה, מאושרת, מלאת אהבה, תשוקה והכי חשוב נטולת מלחמה.