צרוב ברגש

אורזת המצויינת כתבה את הפוסט הזה ותהיית הבוטום ליין שם הייתה "פוליטיקה ומוזיקה הולכים ביחד? ואומנות בכלל?"

שם עניתי לה, שבהיותי מישהי שבאה מבית אולטרה-פוליטי, כנראה שמאז ומתמיד הכל הלך אצלי ביחד (לאחותי ולי יש עד היום בדיחה כזו, שנגיד מישהו בכביש מעצבן אותנו, חותך אותנו בפראות, או נוסע בצורה מרגיזה, ואנחנו כבר מכינות את הקללות המתאימות בשלוף, ופ-תאום אנחנו רואות שעל השמשה האחורית של האוטו שלו יש מדבקות מאוד מסוימות, שמצביעות על אוריינטציה פוליטית מאוד מסויימת, ופתאום אנחנו "איזה חמוד, הכל בסדר נשמה, אין בעיה! תחתוך אותנו מימין, משמאל, תפוס לנו את החניה! כאילו, סבבה! אוהבות אותך הרבה whoever you might be". שנים ארוכות גם הסתכלתי על מחזרים פוטנציאלים ובכלל על חברים בדיוק בזווית הזו - הם חושבים כמוני מבחינה פוליטית? הם "איתי" או "נגדי" (ולא שהיום אין לי הבלחות של העניין הזה, פשוט הכל נעשה טיפה יותר מורכב, ואני יותר זקנה, ואולי טיפונת התרככתי).

ולכן, בשבוע שעבר כשהמרכזי הביא לי דף עבודה מבית הספר, שמציין 26 שנים לפרוץ מלחמת לבנון הראשונה (על הדף מתנוססת כותרת באותיות קידוש לבנה "מלחמת לבנון = מבצע שלום הגליל" מה שמעורר תהייה על השוויון משני צידי סימן השוויון -

מלחמה = שלום? ומלחמה = מבצע? אבל משום מה נראה לי שהעניינים הפילוסופיים בגרוש שלי עברו הרבה מעל לראשם של ילדי כיתה ג' שקיבלו את הדף) ובדיוק באותו היום הייתי שקועה בקריאת הביקורות השונות על "ואלס עם בשיר" סרטו החדש של ארי פולמן, התחדד אצלי העניין הזה לגמרי. פוליטיקה זו אמנות, אמנות זו פוליטיקה. גם כיתה ג' בישראל היא פוליטית, וגם אודישנים לכוכב נולד בהודו זו פוליטיקה, וברור לחלוטין בעיני שהכל יתערבב ואי אפשר להפריד, ובעצם למה? כי האמנות תהיה פחות חזקה אם היא תהיה מזוהה עם זרם מסויים? פוליטיקה זה לא אולמרט וליבני וברק אובמה מול מקיין, למרות שהשמות האלה עוסקים בפוליטיקה לפרנסתם, ואין ספק שהם הסוכנים של הנושא הזה, הפוליטיקה היא החיים והמוות שלנו פה, והיא האוכל שאנחנו אוכלים, והיא האוויר שאנחנו נושמים, ולכן היא גם האמנות שאנחנו צורכים. אפשר לקרוא לזה ימין, ושמאל, ואפשר לקרוא לזה פלג מסויים בדת כזו או אחרת, ואפשר לקרוא לזה ליברלים או קונסרבטיבים, ואפשר לקרוא לזה מצב החסה בשטחים (כי בלי אייטיז אי אפשר. עוד משתמשים בביטוי הזה בכלל?). ושאף אחד לא יגיד לי שמשרד החינוך לא מכניס פוליטיקה לבתי הספר, כי אם הוא יגיד לי את זה אז אני אצטט לו הישר מאותו דף שהבן שלי הביא, להזכירכם, כיתה ג'!

"כל חייל שהשתתף במלחמת לבנון קיבל את האות (סמל) שבתמונה בסיום המלחמה. כל חייל ענד (שם על חולצתו) את הסיכה על מדיו (מלשון מדים=לבוש מיוחד) בכדי להתגאות בכך שהשתתף במלחמה כחייל צה"ל. המדינה נותנת את הסמלים וחייל ששם את הסיכה מרגיש כבוד על כך שלחם וסיכן את חייו עבור התושבים שחיים במדינת ישראל."

כביכול, טקסט תמים, נכון? אבל אם היו מביאים כזה ציטוט הישר ממה שלומדים הילדים הפלסטינאים בגדה, ורק היו מחליפים נגיד את המילה "אות" ב"תהילת עולם ו-70 בתולות בגן עדן" או "כניסה ישירה לעולם הבא" ובמקום "כל חייל שהשתתף במלחמה" היו כותבים "כל שאהיד שהתפוצץ בפיגוע נגד האויב הציוני" מה היינו אומרים או חושבים? חיות אדם. פרמיטיבים. חלאות. זוועת עולם.

ה-כ-ל פוליטי. ושלא ינסו לעבוד עליכם.

הפעם משום מה אין לי שיר מתאים לשים (משינה מתאימה לי לכותרת, לא לפסהקול) אבל מי שיציע משהו מתאים בתגוביות, אשמח לצרף.