צרוב ברגש

בימים האחרונים מתזדמררים לי מספר שירים בראש. (וזה חוץ מהקולות הרגילים שאני שומעת, כמובן).

כל שיר שקופץ לי לראש ואומר "אני! אני! תכתבי עלי פוסט!" עומד עכשיו בתור, כמו ילד טוב. ואחרי שהבנתי שיש כמה כאלה, וכולם, איכשהו, מובילים לאותו נושא, הם יאלצו לחלוק את אותו מרחב עם שירים-אחים שלהם.

השיר שנתן את הכותרת לפוסט, יפיפיה, ולצערי אני לא מוצאת אותו ברשת. מצאתי אותו בקיץ שבין כיתה ט' ל-י' בתקליט של אריק אינשטיין, שנקרא לפי זכרוני באותו שם "האהבה פנים רבות לה". בקיץ ההורמונלי ההוא, האוזן שלי התרפקה על הצלילים היוני-רכטרים שליוו את המילים הנהדרות האלו:

האהבה פנים רבות לה
אך היא
אך היא עיניה השפילה לארץ
ושפתיה כאבן על ליבי
היא אינה אוהבת אותי
אינה אוהבת
אינה
ואז גבה הסבה, האהבה
פנים, פנים רבות לה
אך אלי גבה הסבה

אין ספק שהפנים שגלות אלינו בשיר הן פנים עגומות משהו. אבל יש כמובן שיש גם פנים אחרות. הפנים האלו, של האהבה, הן הרבה פעמים פניו של האוהב, אבל גם פנינו שלנו. הלך הרוח שלנו, אנחנו, בתוך הקשר, וגם - הבבואה שלנו בעיני האוהב, בדיוק כמו שמיק אהובתי כתבה היום. הלך הרוח, או פניה של האהבה, כאשר היא בשיא הסערה שלה, בגבהים הגדולים ביותר, (בדיוק כשביטויים פיזיים כמו דופק מואץ, הזעות, וסחרחורת כללית פוקדת אותנו, המאוהבים) שייך בדרך כלל לתחילתה של התאהבות. אצלי ההתחלה הזו, בקשר הזוגי, הייתה לפני בערך 19 (איפה מחיאות הכפיים? אני לא שומעת אותכם!) שנה. שמתי לב, שמה שהכי מחבר אותי לתחושות של אז, להסניף שוב משהו מההיי הזה, כמו הזרקה של אדרנלין ישר למחזור הדם, היא מוסיקה, והשיר זה, שהוא שיר פופ אולטימטיבי בעיני, עושה בדיוק את זה. ההתחלה שלו, והמילים הכה-מופלאות בעיני

I wanted to be with you alone, and talk about the weather

מייד שולחות אותי אל המקום המצועף, הרוטט, המדגדג בעצם הזנב הזה. ואותו דווקא יש ביוטיויביה, כמובן.

כל אווירת השיר היא היא ליבת ההתאהבות, Head over heels בדיוק כמו שם השיר, והרבה אנשים, ואני בכללם חושבים שברגע שהפנים שאלו של האהבה משתנות, מכאן יכולה לבוא רק הירידה, הנפילה, השממון, המשהו האחר הזה שכל כולו

downhill, ובסוף אותו מדרון חלקלק נותר רק לשבת ביחד מול הטלויזיה, ולפצח פיסטוקים בשיעמום. אבל, הפלא ופלא, באותו תקליט בדיוק, ישן, שנקרא "האהבה פנים רבות לה" יש גם את השיר הזה, והנה הפן האחר:

כשהיינו צעירים
את זוכרת,
אז פרחה האהבה
והיום אחרי שנים
אין אחרת -
זו אותה האהבה.

"השתנית אהובי" -
את אומרת
וגם את אהובתי,
"על הכל הייתי שוב,
שוב חוזרת"
כמה טוב שאת איתי.

כשאת איתי שמחה וצוחקת
אז אני צוחק איתך
וכשאת פתאום בוכה וכואבת
אז אני הולך איתך.

"תחבק אותי עכשיו" -
את אומרת
אז גם את אהובתי.
"על הכל הייתי שוב,
שוב חוזרת"
כמה טוב שאת איתי.

אין ספק שיש משהו קצת אינפנטילי במילים. מצד שני, עליהן מכסות שוב יד האמן של יוני רכטר, והן ממיסות את ליבי ברוך ובנועם, ששווה הרבה פעמים, אם לא עולה על דפיקות הלב ש"הראש מעל העקבים" מלמעלה גורם.

אין ספק שכך אני רואה את חיי היום. פני אהבה שהתגלו אלי עם הלמות הלב, והמשך טבעי ל"אותה האהבה". כמו הזקנים האלה, שהולכים ברחוב ומחזיקים ידיים? זהו. לשם אני שואפת. והלוואי שאזכה להגיע לשם.

ועוד פן אחד. את היום שלי פתחתי בדרך לעבודה עם הדיסק המעולה של ג'ו ג'קסון שיצא השנה. Rain. וטראק שמונה שובר לי את הלב, ואהוב עלי מאוד, כי הוא פני אהבה שרבים וטובים מאיתנו עוברים, רואים ויעברו. האהבה הלא ממומשת, או שממומשה בעבר, ופתאום נגלית אלינו כשאנחנו כבר, בסיפור חיים אחר.

Of all the streets in the world
You walk down this one
And I see three hundred girls
But just want to kiss one
Someone that we've loved before
Is a love for ever
But I never thought you'd floor me again
Maybe I should . . .

Rush across the road
Leave my heavy load behind
It just takes a second to know your mind
And do what you've got to do
I'll - rush across the road to catch up with you
Catch up with you
Some things come to an end
Before they're done with
Were we too young to be friends
That you just have fun with
What were all our fights and fears
'Cause I can't remember
And I've had enough of tears anyway
So I think I'll . . .

Time after time I'm reminded that it's a crime to say I've lost
When I decline just to find out the final score
Why can't I pass the line and defy the sign that says Don't Cross
Or what am I living for
Funny how the blink of an eye
Can last forever
And how we think ourselves dry
When it's now or never
If I wait for one more sigh
You could turn and see me
Then I'll never know what I would have done
So I'm going to . . .

ולכן, כמו מוטל בן פסי החזן שאומר "אשרי! יתום אני!" אני חושבת לעצמי "אשרי! פנים רבות לה, לאהבה, וזכיתי לראות את שלל פניה, ולהתענג על כולן, גם אם בעונג היה מהול כאב." ולא פלא אולי, שגם הג'ינג'י, שעוד לא בן חמש אפילו, התמכר לשיר ששמע פעם אחת בלבד, וכמה מוזר, גם הוא שיר יוני רכטרי, ונקרא בתמציתיות "העיקר זה הרומנטיקה".