צרוב ברגש

כותרת הקטע מתייחסת לענין הליהוק בתיאטרון או בקולנוע/טלויזיה.

בעיקרון מנסים ללהק שחקנים לתפקידים בהתאמה לתפקיד, את הבלונדינית הגבוהה והמאממת תגלם בדרך כלל בלונדינית גבוהה ומאממת - את ג'ימס בונד יגלם מי שמתאים לגלם את בונד, מסוקס כהלכה.

אבל לפעמים יש במאים ו/או תסריטאים שרוצים ללכת הפוך וכאן בא הקטע של ללהק בניגוד לטיפוס.

הדוגמה הכי טובה היא למשל ללהק את וודי אלן בתור גלדיטאור במקום ראסל קראו.

אני חושבת המון על casting aginst type גם בחיים.

נורא אוהבת הפתעות כאלה. שדווקא הטיפוס המסוקס ביותר פתאום מתגלה כחננה של החיים.

או זאתי, הקשוחה, היבשושית שעובדת לידך בעצם היא טיפוס רוחני במהותו, אחרת לגמרי מהליהוק שלה במערך הזה, של היוםיום.

וגם אני, נורא רוצה, נורא לעשות לעצמי casting against type. פעם אחת, פעם אחת בחיים להיות הפוך ממה שאני.

עכשיו אני רק צריכה למצוא את המלהק/ת המתאים לג'וב הזה.

המרכזי* (שלושה חודשים לשמונה) מתעורר. חם כמו סופגניה מתחת לשמיכת הפוך, בפיג'ימת NBA מפלאנל רך, העינים שלו עוד לא נפקחו, אבל המוח כבר עובד.

"אמא, תפסו כבר את בני סלע, האנס הננס?"

"עוד לא."

"את יודעת, קוראים לו ככה כי הוא גמד. הוא מאוד נמוך".

"נכון."

"הוא אנס ארבעה-עשרה אנשים".

"נכון."

"אמא, מה זה לאנוס?"

"לעשות משהו למישהו בניגוד לרצונו. זה משהו מאוד לא יפה".

"נכון. אני חושב שצריך להרוג אותו."

אחר כך. בדרך לבית ספר. שוב, אותו מרכזי, מאחורה.

"אמא, ללכת לצבא זו חובה?"

"כן. זו חובה".

"אז למה ג'קו לא התגייס?"

"יש מקרים שיש יוצאים מן הכלל. נותנים לאנשים פטור מהצבא נגיד בגלל בעיות בריאות."

"אז אם לי יהיה סרטן, נגיד, שלוש שנים, ואני לא אמות, רק אהיה חולה, אני אוכל לא ללכת לצבא?"

"כן. אם חולים אז אי אפשר ללכת לצבא".

"אם אני לא אהיה חולה, אני אהיה פקיד. או בלהקה צבאית".

"מצויין. קוראים לזה ג'ובניק."

* מרכזי - ילד אמצעי, בין שני אחים, סנדוויץ. בשבילנו - המרכזי. (ביטוי שהושאל מאישה מאוד חכמה שלמדתי ממנה הרבה).

חייבת לצחוק קצת. חייבת.

מוקדש בידידות לתום וללי.