צרוב ברגש

בפוסט היפיפיה הזה יונת הסלע מדברת על "נקודת החירות" ו"נקודת האין חירות", ואחרי אתמול חשבתי על הנקודות האלה, שחשובות לי כל כך כל השנה, ואולי עכשיו בתקופה האחרונה מתחדדות יותר.

אין לי שום ספק שכל מיני חוויות שאני עוברת בשנה האחרונה קירבו או מקרבות אותי דווקא אל נקודת חירות אישית אחת. הרבה פעמים אני מדברת על שיחרור אישי מפחד. ויותר נקודתית, שיחרור מהפחד מהפחד. המשפט שאני משתמשת בו המון בחיים, ומרגישה שהוא מתאר הכי טוב דווקא את אחת מנקודות האין חירות החזקות אצלי הוא

we have nothing to fear but fear itself. יותר מידי שנים אני נותנת לפחד למשול בי בכל מיני תחומים. הפחד מהפחד שאולי, ויתכן, ואם יקרה, אז אולי אעשה ככה, ואמנע מכך וכך, ואז, ואולי כך? ובנתיים השעון מתקתק, הזמן עובר, ואני עסוקה בלפחד, לחשוש, לחרוד אפילו, ולהיות משותקת מכל הפחדים האלה גם יחד. בשנה האחרונה אני מגרדת עם הציפורניים את המעטה הזה של הפחד, ובזמן האחרון, בכמה החודשים האחרונים מרגישה צורך פיזי ממש להתעמת איתו, עם הפחד הזה, לעמוד מולו פנים מול פנים, להסתכל לו בעינים, ללכת איתו ראש בראש, להרגיש בתוכי את אותה נקודת חירות, החירות והשיחרור של חיים בלי פחד. מוצר נלווה, או אח תאום של הפחדים בעיני הוא מה שכתבתי פה, בפוסט ישן שלי "את ורגשות האשמה שלך". עוד מעצור לחיים. עוד משהו שדורש המון התעסקות, עקרה בעיקרה, שיש לי עוד עבודה סביבה. אבל משני אלה, הפחד ורגשות האשמה אני מרגישה שיצאתי לחירות מסוימת, זהירה עדיין, אבל בהחלט חל שינוי, וזו אכן יציאה מעבדות לחירות.

את נקודת האין חירות שלי אני מרגישה במקום אחר כרגע. יש לי צורך בלתי נלאה בהכרה. באהבה, בביקורות טובות. כרגע הצורך הזה מתבטא בתגובות על הכתיבה שלי. גם פה, בבלוג, אבל יותר מכך בתחום אחר שאני מנסה בו את כוחי. אתמול ניסיתי, ונפלתי חזק. ומאתמול אני מרגישה את הכאב החד של נקודת האין חירות הזאת, יושב בתוכי ומעיק לי על הנשמה. אני מאחלת לעצמי לצאת לחופשי מתוך הנקודה הזאת, ליצור ולכתוב מתוך הצורך לכתוב וליצור ולא מתוך צורך שכמעט לא יכול לבוא על סיפוקו בפידבקים מצויינים כל הזמן. הלוואי.

ומאז אתמול, עם ההרגשה הכואבת של הנפילה שבאה אחרי שכתבת משהו שלא התקבל כמו שרצית, נפל לי מצויין הפוסט שלה. גם אני הייתי רוצה, כרגע, לצאת טיפונת לחופש מעצמי, אבל לא נראה לי שזה יכול לקרות ממש בקרוב.

והנה שיר, שלפחות יש בו את המילה חופש. נפילה חופשית נראית לי גם מצויינת כרגע.

- לקנות מתנה לפסח לחמותי ולאמא שלי (הספר עוד לא הגיע, להתקשר לברר מתי יגיע).

- להזמין לילדים תור לשיננית, רופא שיניים ואורטודנטית לגדול.

- לסדר ניירת, לזרוק ולמיין.

- להזמין תור למספרה

- ללכת לקוסמטיקאית

- לעשות יותר סקס

- לכתוב פוסט על זוגיות

- לרדת עוד שלושה קילו

-להמשיך ולהתמיד לשחות

- לא לשכוח לקחת אומגה שלוש

- להפסיק לצעוק כל כך הרבה על הילדים

- לנשק ולחבק את הילדים הרבה יותר

- להגיד לאבא ואמא שאני אוהבת אותם (יותר)

- לעשות יותר סקס

- לכתוב את התרגיל לחוג כתיבה דרמטית

- לכתוב את המחזה הישראלי הגדול ביותר בכל הזמנים

- לישון

- לעשות יותר סקס

- לכתוב פוסט שמוקדש לקיש האלילית

- לסגור מעגלים לא סגורים

- לא לפחד כלל

- לסדר סוף סוף את המגירה בשידה ליד המיטה שלי

- לעשות קיץ חורף (בגדים)

- לכתוב פוסט חנוך לוין

- לעשות יותר סקס

- להוריד שערות ברגליים

- לברר לגבי ניתוח ורידים ברגליים

- להגיד לבעלי כמה אני אוהבת אותו

- לעשות יותר סקס

- לסיים את הפוסט הזה ולשלוח סוף סוף (גם אם אין עידכונים בישרא)

"תשמעי, אני חייבת את זה, חייבת. ואני לא מוצאת."

"גם לי נגמר. גם אני חייבת."

"אבל את צריכה שחור. בגלל שאת באה מחום, את צריכה שחור."

"איפה אני אמצא שחור עכשיו? חום אולי אבל שחור?"

"שחור, שחור. את חייבת. את זוכרת איך קוראים לו?"

"נו, זה ההוא, עם השם הזה, את לא זוכרת?"

"לא. אבל את חייבת שחור. חייבת".

"בסדר, אבל איפה אני אמצא אותו עכשיו? חיפשתי במלא מקומות."

"גם אני חיפשתי. והתקשרתי גם. ואין. בשום מקום."

"גם לא חום?"

"גם לא חום. אזל להם. אולי בגלל החג?"

"החג? מה הקשר?"

"לא יודעת. כל מיני דברים אוזלים בגלל החג, אז אולי גם זה."

"תשמעי. תתקשרי אלי, אני אסע לדרום העיר, אם אני אשיג אני קונה לך."

"אבל רק שחור!"

"ברור."

"יש לך את המספר החדש שלי? החלפתי מספר לפני כמה חודשים."

"אני אבדוק. זה שמתחיל ב-058?"

"לא. זה מתחיל ב-054".

"אז אין לי".

"הנה. 054-772727".

"סבבה. מתי את נוסעת? היום?"

"לא מחר. היום יש לי מלא סידורים. יש לי לקנות גם את האלה, את יודעת. מקווה שהם לא אזלו בגלל החג".

"אלה? אני בטוחה שלא. תלכי למקום הזה, של ההוא, בטוח יש לו את האלה"

"יופי. אני חייבת לרוץ."

"אז נדבר."

"נדבר. צ'או מותק."

"אם תמצאי תקני לי!"

"ברור. אני אקנה. אם לא אזל גם בדרום העיר, אני בטוח אקנה".

"אבל רק שחור! תזכרי!"

"רק שחור."

"צ'או".

"ביי מותק"

המקום: המלתחות בבריכה

הדוברות: שתי נשים תוך כדי התלבשות

השאלה הקיומית: מה הן חייבות, מה אזל, מי זה האלה, מה זה ההוא, ואיזה פאקן שחור הן צריכות???????

(אפשרויות: לק לציפורניים, כובע, דילדו, משרת אפרו אמריקאי מסוקס, פוליש לרצפות, צבע שיער, חליפת ערב, נעלי עקב).