צרוב ברגש

אני בחופש. הבית נראה כאילו סופה עברה דרכו. הילדים אוכלים רק ג'אנק טהור מהזן הנחות ביותר,ומסתובבים חצי ערומים. יש משהו משחרר בכל זה. To let go, לגמרי. לתת להכל לעבור, לשחרר, עם כל החום הזה.

גם המוח שלי יצא לחופש. כמה שאני צריכה את זה.

ומחר נוסעים, מדרימים קצת. 45 מעלות, המון המון בריכה, מזגן, וחופש.

נתראה עוד שבוע בערך!

עשרת הפוסטים שלעולם (לצערי אולי) לא אכתוב

1. איך הגעתי לרשימת עשרת הבלוגים הנקראים ביותר בישרא + תודות לעשרות המנויים שלי שהביאוני עד הלום.

2. פוסט חשיפה (!!!!) "הרווק - זה אני".

3. "עשר סיבות למה לא לעשות ילדים".

4. פוסט שמכיל שיר שכתבתי. כל שיר שהוא.

5. פוסט על ההורים שלי.

6. פוסט שמכיל רק משפט אחד. לדוגמא "רע לי".

7. פוסט שמכיל תיאורים גרפיים של חיי המין שלי.

8. פוסט שהכותרת שלו תהיה "הרביע/ית בדרך!"

9.  "איך הייתי בהופעה של הרולינג סטונס/פוליס/איגי פופ ואיך נהניתי" (באסה. שלא אכתוב זאתאומרת).

10. פוסט שיכיל תמונות עירום שלי. בעצם, כל פוסט שיכיל תמונות שלי.

תודה למיכל, שבזכותה הגעתי לפרוייקט שלה.

עברתי עכשיו ליד הדלת של המשרד שלך.

השם עדיין רשום שם.

המייל האחרון ממך אצלי בתיבת הדואר נושא את התאריך 11.7.07.

לפני חודש וקצת עוד ישבנו יחד בישיבת עבודה.

ורק עכשיו, אחרי שחזרתי מההלוויה שלך, וכולי חלולה, ולא בכיתי ולו דמעה אחת, אני נחנקת פה ורוצה מאוד לבכות.