| 9/2008
All Together now גילוי נאות. מעולם, בכל חיי לא לקחתי סמים. שום כלום. אפילו לא ג'וינט אחד קטן. כדור, הסנפה, משהו. אין ספק שהגילוי המרעיש הזה יכול לגרום לנידוי שלי מכלל קהילת ישרא בישראל ובתפוצות, אבל אני לוקחת את הצ'אנס. מה שכן, במספר פעמים מאוד מצומצם בחיים, הרגשתי את מה שאנשים אחרים מתאים כ"היי". תחושה של ריחוף, תחושה של להיות מחוץ לחיים הרגילים, השגרתיים, (עולה לי המילה mundane באנגלית). החיים שמחוץ לחיים. ואחרי ההופעה של פול מקרטני בפארק ביום חמישי בערב כך בדיוק הרגשתי. אני חושבת שזה לא מקרה שאחד הדברים שדיסקסתי עם היושב בעודנו יושבים בפארק ומחכים לסיר פול שיעלה ויופיע היה ערב הרצח של יצחק רבין בכיכר מלכי ישראל. גם אחרי הערב ההוא הרגשתי בסוג של היי. היי מהסוג הגרוע ביותר, שלווה בעצב, בממש יגון נוראי, ובאבל. אבל גם אז אני זוכרת את עצמי חושבת שהנה, הייתי בארוע היסטורי, שאחוש את ההשפעה שלו עוד שנים אחרי. אז פול הגיע, וכשראיתי אותו על המסך לרגע באמת לא האמנתי. באתי לשמוע את המוזיקה של הביטלס שאני כל כך אוהבת, וחייבת לציין שלא הייתה בי שום הערצה מטורפת לאדם עצמו, אבל מצאתי את עצמי ממש בסוג של התרגשות שלא יכולתי להשתלט עליה. האדם הזה הוא אייקון בסדר גודל שלא יאמן. אני ממש הרגשתי כאילו נחת פה חייזר טוב לב, חייכן, מלא חוש הומור, שבא לפזר מהטוב הזה פה. שמעתי את הטענות ואת המענות המון זמן לפני ההופעה, וגם אחרי: "מי זה בכלל, עבר זמנו, קשיש פאתטי, הוא לא ג'ון, הוא מיליונר, הוא ביליארדר, הוא גוזל את כספנו, למה כרטיס עלה כל כך הרבה, מי זה בכלל, עכשיו ללכת לשמוע ביטלס, אחרי 40 שנה?" וכו' וגומר, וחוזר ועובר. אין לי מושג. אני רק יודעת שריחפתי שם, והמשכתי לרחף עוד יומיים אחרי, והשמעתי את המוזיקה שהוא כתב ושר לילדים שלי, ושרתי אותה בעצמי, ואני ממשיכה לזמזם אותה, וזה עושה לי כל כך טוב, וכפי הנראה עשה גם לעוד עשרות אלפי אחרים, אז ערב אחד לא שמעתי על אולמרט המושחת, והנצחון של ציפי לבני בפריימריז (אהבתי מאוד את ההגדרה של אורי גוטליב לאשה "ראש ממשלה מיועדת עם כריזמה של פקיד שומה"), לא ראיתי שוטרים מחפשים מזוודה אדומה במימי הירקון, לא קראתי בעיתון על התרסקויות בבורסה, ולא צפיתי במקיין הדוחה הזה, שכפי הנראה עומד להיות שליט העולם הבא. so sue me. והייתה לי חברה נהדרת ונעימה, והייתי שם עם סיטי יקירתי, והיושב שהיה לי כיף גדול איתו, וגם עם פוסי. אז מה רע? ולגבי רע - הייתה לי עוד תובנונת בימים האחרונים. השנה העברית החדשה מתחילה אצלי מצויין. המון המון אנרגיות חיוביות. תפקיד חדש בעבודה שמביא איתו בשורות של שינוי שחיפשתי, המון קשרים עם אנשים שמשמחים אותי, תחושות טובות של אהבה וקשר במשפחה הגרעינית שלי, והריחוף הזה, הכל כך נעים שמלווה אותי בימים האחרונים. אז מה רע? או! זהו. שאני מתה מפחד. רועדת מהטוב. סוגדת לחלוטין לשיטת הטפו טפו, עין הרע, מלחשוםבצל, אסור להגיד שטוב! אסור לחשוב שטוב! ובטח הטוב הזה הוא זמני, ותיכף יחלוף, ואתם יודעים מה? שבאמת יחלוף הבן זונה, המתעתע. כי אני לא יודעת להיות בתוך טוב. אני פולניה, דם פולני זורם בעורקי כמו בורשט טרי, ואת הרע, או את המשמים, או את ה"לא משהו עכשיו, אבל יהיה טוב" אני יודעת איך לכמת, יודעת איך לחיות אותו בתכלס. אבל הנה, מדיטציה לראש השנה תשס"ט - לדעת איך להיות גם בתוך הטוב. לא לפחד כלל. לשקוע בתוכו כמו בפוף נעים, לקבל את זה שהכל זמני, ולכן אין לי מה לפחד ממה שיבוא, כי מה שיבוא יבוא במילא. למה לא להנות ממה שיש עכשיו? זהו. מספיק רוחניות לשנה שלמה. נכון?
הבלוג הזה אוטוטו בן שנתיים. ואלוהים, כמה שהוא נתן והעניק לי. כמה חברים, כמה אנשים שפגשתי, כמה דברים שרשמתי פה והניעו לי דברים בחיים, הוא חלק אדיר מהטוב הזה שבחיי. אז עם כל כמה שאני מזגזגת (כמו כל בלוגרית ממוצעת, לא פחות ולא יותר) בין "יאללה, נסגור הבסטה נלך הביתה" לבין "רוצה לכתוב פוסט כל שניה ולקרוא את התגובות כל היום וכל הלילה" אני מאחלת גם למקום הזה - הספציפי שלי, וגם של כל מי שאני מכירה שכותב, שנה נפלאה. שנת כתיבה, ויצירה, והתפתחות, וגילוי, ואתגר, ורצון, וחלומות בהקיץ וגם במציאות.
והיו המון קטעים נהדרים בפארק ביום חמישי, אבל אני דווקא נזכרתי בסוף של "צוללת צהובה" הסרט המופלא של הביטלס, ואיך בסינמטק בחיפה ממש בסוף, כשבין שאר השפות היתה מופיעה הכותרת "כולם ביחד" בעברית, כל האולם היה מוחא כפיים. וזה מה שפול מקרטני עשה פה ביום חמישי, כן, אנחנו מדינה שכוחת על במזרח התיכון אוהבים את הביטלס, אוהבים אותו, הוא אוהב אותנו, כולנו אוהבים אחד את השני. כולם ביחד עכשיו - שתהיה שנה מצויינת!
| |
האהבה פנים רבות לה
בימים האחרונים מתזדמררים לי מספר שירים בראש. (וזה חוץ מהקולות הרגילים שאני שומעת, כמובן).
כל שיר שקופץ לי לראש ואומר "אני! אני! תכתבי עלי פוסט!" עומד עכשיו בתור, כמו ילד טוב. ואחרי שהבנתי שיש כמה כאלה, וכולם, איכשהו, מובילים לאותו נושא, הם יאלצו לחלוק את אותו מרחב עם שירים-אחים שלהם.
השיר שנתן את הכותרת לפוסט, יפיפיה, ולצערי אני לא מוצאת אותו ברשת. מצאתי אותו בקיץ שבין כיתה ט' ל-י' בתקליט של אריק אינשטיין, שנקרא לפי זכרוני באותו שם "האהבה פנים רבות לה". בקיץ ההורמונלי ההוא, האוזן שלי התרפקה על הצלילים היוני-רכטרים שליוו את המילים הנהדרות האלו:
האהבה פנים רבות לה אך היא אך היא עיניה השפילה לארץ ושפתיה כאבן על ליבי היא אינה אוהבת אותי אינה אוהבת אינה ואז גבה הסבה, האהבה פנים, פנים רבות לה אך אלי גבה הסבה
אין ספק שהפנים שגלות אלינו בשיר הן פנים עגומות משהו. אבל יש כמובן שיש גם פנים אחרות. הפנים האלו, של האהבה, הן הרבה פעמים פניו של האוהב, אבל גם פנינו שלנו. הלך הרוח שלנו, אנחנו, בתוך הקשר, וגם - הבבואה שלנו בעיני האוהב, בדיוק כמו שמיק אהובתי כתבה היום. הלך הרוח, או פניה של האהבה, כאשר היא בשיא הסערה שלה, בגבהים הגדולים ביותר, (בדיוק כשביטויים פיזיים כמו דופק מואץ, הזעות, וסחרחורת כללית פוקדת אותנו, המאוהבים) שייך בדרך כלל לתחילתה של התאהבות. אצלי ההתחלה הזו, בקשר הזוגי, הייתה לפני בערך 19 (איפה מחיאות הכפיים? אני לא שומעת אותכם!) שנה. שמתי לב, שמה שהכי מחבר אותי לתחושות של אז, להסניף שוב משהו מההיי הזה, כמו הזרקה של אדרנלין ישר למחזור הדם, היא מוסיקה, והשיר זה, שהוא שיר פופ אולטימטיבי בעיני, עושה בדיוק את זה. ההתחלה שלו, והמילים הכה-מופלאות בעיני
I wanted to be with you alone, and talk about the weather
מייד שולחות אותי אל המקום המצועף, הרוטט, המדגדג בעצם הזנב הזה. ואותו דווקא יש ביוטיויביה, כמובן.
כל אווירת השיר היא היא ליבת ההתאהבות, Head over heels בדיוק כמו שם השיר, והרבה אנשים, ואני בכללם חושבים שברגע שהפנים שאלו של האהבה משתנות, מכאן יכולה לבוא רק הירידה, הנפילה, השממון, המשהו האחר הזה שכל כולו
downhill, ובסוף אותו מדרון חלקלק נותר רק לשבת ביחד מול הטלויזיה, ולפצח פיסטוקים בשיעמום. אבל, הפלא ופלא, באותו תקליט בדיוק, ישן, שנקרא "האהבה פנים רבות לה" יש גם את השיר הזה, והנה הפן האחר:
כשהיינו צעירים את זוכרת, אז פרחה האהבה והיום אחרי שנים אין אחרת - זו אותה האהבה.
"השתנית אהובי" - את אומרת וגם את אהובתי, "על הכל הייתי שוב, שוב חוזרת" כמה טוב שאת איתי.
כשאת איתי שמחה וצוחקת אז אני צוחק איתך וכשאת פתאום בוכה וכואבת אז אני הולך איתך.
"תחבק אותי עכשיו" - את אומרת אז גם את אהובתי. "על הכל הייתי שוב, שוב חוזרת" כמה טוב שאת איתי.
אין ספק שיש משהו קצת אינפנטילי במילים. מצד שני, עליהן מכסות שוב יד האמן של יוני רכטר, והן ממיסות את ליבי ברוך ובנועם, ששווה הרבה פעמים, אם לא עולה על דפיקות הלב ש"הראש מעל העקבים" מלמעלה גורם.
אין ספק שכך אני רואה את חיי היום. פני אהבה שהתגלו אלי עם הלמות הלב, והמשך טבעי ל"אותה האהבה". כמו הזקנים האלה, שהולכים ברחוב ומחזיקים ידיים? זהו. לשם אני שואפת. והלוואי שאזכה להגיע לשם.
ועוד פן אחד. את היום שלי פתחתי בדרך לעבודה עם הדיסק המעולה של ג'ו ג'קסון שיצא השנה. Rain. וטראק שמונה שובר לי את הלב, ואהוב עלי מאוד, כי הוא פני אהבה שרבים וטובים מאיתנו עוברים, רואים ויעברו. האהבה הלא ממומשת, או שממומשה בעבר, ופתאום נגלית אלינו כשאנחנו כבר, בסיפור חיים אחר.
Of all the streets in the world You walk down this one And I see three hundred girls But just want to kiss one Someone that we've loved before Is a love for ever But I never thought you'd floor me again Maybe I should . . .
Rush across the road Leave my heavy load behind It just takes a second to know your mind And do what you've got to do I'll - rush across the road to catch up with you Catch up with you Some things come to an end Before they're done with Were we too young to be friends That you just have fun with What were all our fights and fears 'Cause I can't remember And I've had enough of tears anyway So I think I'll . . .
Time after time I'm reminded that it's a crime to say I've lost When I decline just to find out the final score Why can't I pass the line and defy the sign that says Don't Cross Or what am I living for Funny how the blink of an eye Can last forever And how we think ourselves dry When it's now or never If I wait for one more sigh You could turn and see me Then I'll never know what I would have done So I'm going to . . .
ולכן, כמו מוטל בן פסי החזן שאומר "אשרי! יתום אני!" אני חושבת לעצמי "אשרי! פנים רבות לה, לאהבה, וזכיתי לראות את שלל פניה, ולהתענג על כולן, גם אם בעונג היה מהול כאב." ולא פלא אולי, שגם הג'ינג'י, שעוד לא בן חמש אפילו, התמכר לשיר ששמע פעם אחת בלבד, וכמה מוזר, גם הוא שיר יוני רכטרי, ונקרא בתמציתיות "העיקר זה הרומנטיקה".
| |
בחן את עצמך
השאלון הבא מופנה לשני המינים, מפאת עצלות אני כותבת אותו בלשון נקבה, אבל שני קוראי הזכריים מוזמנים לענות!
1. כשאת רואה שכל הג'ינסים שלך לא נסגרים עליך, והירכים שלך מתעבות באי אלו סנטימטרים את חושבת שהגיע הזמן:
א. לקנות מכנסיים חדשים, עם עדיפות לשרוואלים, זה במילא הרבה יותר נוח.
ב. פוצחת בצום מוחלט, עם שלוקים קטנים של מים בין לבין.
ג. חוזרת לפעילות מלאה בחדר הכושר, כולל 30 דקות על ההליכון, והרשמה לשיעורי ספינינג.
ד. פותחת עוד קופסה של פרינגלס.
2. כשאת יוצאת קשר עם אנשים ויש לכם בסיס משותף מדהים, אתם שומעים את אותה מוזיקה, אוהבים אותם סרטים וצוחקים מאותן בדיחות. יש לכם נטיות פוליטיות דומות עד זהות, ובכלל, נועדתם להיות חבריי נפש, אבל משום מה, כל הנתונים האלה לא גורמים להם לנהות אחרייך כמו שאת מצפה, ומשום מה רק את יוזמת את הקשר, את:
א. מבינה שאנשים מתייחסים אחרת ממך למערכות יחסים, ונותנת להם את הספייס שלהם, בכיף.
ב. מעיקה עליהם כמה שיותר, כולל מיילים במסות, טלפונים בשעות מוזרות, סמסים על כל שטות, וקפיצה ספונטנית אליהם הביתה עם עוגת הבית של עלית ביד, בתקווה שיזמינו אותך סוף סוף לקפה.
ג. מתעלמת.
ד. מלכלכת עליהם עם החברה היחידה שעוד נותרה לך.
3. כשאת מוצפת בעבודה, יש לך דד ליין ממש בקרוב, והמון משימות קטנות וגדולות לעשות עליהם וי בדרך לסיום הפרוייקט הגדול, את:
א. עובדת ברצינות, לא זזה ימינה ושמאלה עד שאת מסיימת את המשימות.
ב. שותה קפה, מפטפטת קצת עם חברות, ואז ניגשת למשימות ומסיימת אותן אחת אחת.
ג. מתוך כל חמש דקות עבודה, את מבזבזת שלוש על קריאת בלוגים עלומים, ריפרוש מאסיבי של תיבת המייל שלך בתקווה שמישהו שלך לך משהו, ובהייה דרך החלון.
ד. מדחיקה.
4. כשאת חולמת בלילה שאת רוצחת פדופיל במו ידייך, (קודם בנסיון חנק שלא עולה יפה, הבנאדם פשוט לא מת!) ואחר כך בדקירות סכין, ושאר החלום מוקדש לתהיות פרקטיות איפה כדאי לזרוק את הגופה כך שלא תתגלה, זה אומר שאת:
א. פסיכופטית.
ב. רואה יותר מידי חדשות וקוראת יותר מידי עיתונים.
ג. אמא.
ד. all of the above
5. כשמצבך הפיננסי לא מזהיר בלשון המעטה, וההוצאות שלך היו עצומות בחודשיים האחרונים את מייד:
א. מתחילה משטר של חסכון חסר תקדים.
ב. לא קונה לילדים כלום, אבל ממש, כולל חטיפים.
ג. קונה כרטיס להופעה של פול מקרטני - חסכון או לא חסכון - זה פעם בחיים!
ד. מתעלמת.
6. כשאת רואה את היוטיוב הזה את:
1. מאשימה את הבוגי.
2. מאשימה את ההורים שלך שעשו אותך מטורפת.
3. מאשימה את מייקל ג'קסון בפדופיליה.
4. עולה על השולחן ומתחילה לרקוד.
כשאת כותבת פוסט ואף אחד לא מגיב, את:
1. מאשימה את הבוגי.
2. מצטערת שבאמת לא רצחת פדופיל.
3. מרפרשת כל כמה דקות, אולי בכל זאת מישהו יגיב?
4. מתעלמת.
| |
| כינוי:
בת: 56
|