אופטימיות בקצה המערה

טוב...

"חברה" שלי לא באה היום לביצפר,

איזה כיף!!!

אוף,

היא מביאה מצברוח רע,

היא מביאה חושך שרואים אותה!!!

אבל כאילו...אני מקווה שדברים מתחילים להשתפר,

חשבתי פוסט קודם להתאבד,

ירדתי מזה,

כי אני מרגישה שלמרות הכל ..

בסוף הולך להיות טוב..

בכל מקרה..

הגעתי למסקנה,

את מי אני אוהבת באמת...

ניסיתי להדחיק את זה...

כל כך הרבה זמן...

אבל זהו...הגעתי למסקנה

שאב"א[ראשי התיבות של שמו של אהובי]

הוא האהבה ,

האהבה היחידה שלי,

מאז תחילת גיל ההתבגרות...

ניסיתי לברוח...

ניסיתי להדחיק..

כנראה שלא בדיוק הצליח לי...

אבל בסדר,

לאט-לאט...

אני מקווה שהתוצאה תהיה טובה,

אני מאמינה בזה,

שאם אוהבים מישהו,

מרגישים אם גם הוא אוהב אותך בחזרה באמת,

והאמתי...

שאני מרגישה ככה,

וזאת הרגשה כל כך חזקה!!!!

אני מרגישה,

שלמרות הקשר החלש שלנו,

יש בינינו אהבה הדדית...

וזהו תכללס..

כל השאר...פחות מטרידים אותי...

בינתיים אני עוזרת לחברה שלי להשיג את מי שהיא אוהבת,

ומי יודע?

אולי זה יקרב אותי אליו?

הלוואי!!!

מחר צריך להגיש עבודה

ע=נ=ק=י=ת=!

בהבעה...ולא התחלתי...כלום..

טוב...אם יהיו עידכונים,

אני אעדכן:)

אחלה סופ"ש שיהיה לכם