"כל מטוס שטס בשמיים,

כל כוכב מאיר בעיניים,

מזכיר לי אותך.

נחליאלי לפני הגשם,

צרצרים בשעות הערב,

תמיד יחכו לך . "

-קטע משיר ששרו בטקס.-

זה עצוב שעברו 4 שנים.

זה עצוב שהייתי בכיתה ד' ולא הבנתי שום דבר מהחיים שלי.

זה עצוב שהוא היה אחד מהשבט שלנו,

אחד שהדריך את הגדוד שלי,לא סתם.

יש לי את הפלאשבק הזה,שאני חושבת שלא יצא לי מהראש,

אני זוכרת אותי ואת קרן הולכות בגן הנשיאים,ילדות קטנות בכיתה ד',

היינו מאלה שיוצאות שעה לפני הפעולה ואומרות למדריכה למה היא מאחרת.

הסתכלתי על אריק,ועל הקבוצה של חגי,משחקים משהו,לא זוכרת בדיוק מה..

היה נראה שהם נהנים,היה נראה שהם אהבו את הצופים,ואת המדריך שלהם.

ואתמול מה שחגי אמר,

שחלק מהקבוצה עזבה בגלל זה,והוא במיוחד לא,הוא החליט להמשיך.

אז נזכרתי בזה,אני לא יודעת למה אפילו.

וזה מדהים ומכבד שהשבט עושה כל שנה טקס,באמת.

והטקס מרגש כל שנה.

אין על השבט.(:

ולא,אני לא אפסיק לטייל בגלל מה שקרה,

ואני לא אעזוב את הצופים,בחיים לא.

אני פשוט אהיה יותר זהירה,הרבה יותר זהירה.

אפרופו לטייל,

אני חוששת שמחר כנס חנוכה.

אני מצפה להרבה הרבה מצברוח וכייף(:

ואולי הפוסט הזה חסר משמעות ופטתי בשבילכם,

אבל כתבתי אותו בעיקר לעצמי.

בברכת,

שתקו כי דיברתם יותר מידי בזמן האחרון,

נוי-

שהולכת להנות ולעשות מורל בכנס הזה.