אני... ואתם?

לא יודעת איך, אבל שוב הגעתי לפה.

תמיד זה ככה, כשמרגישים שהכל טוב והכל מסתדר

פתאום באה נפילה.

אני חושבת שהלכתי לאיבוד.

איבדתי כל כיוון אפשרי..

פשוט אין לי מושג מה אני אמורה לעשות עם עצמי

שונאת את הרגע הזה.

הלוואי וכל זה לא היה קורה.

או שבעצם, טוב שזה קרה?

אקמול. ולישון.

שני הדברים היחידים שאני יכולה לחשוב עליהם עכשיו

שלא קשורים אלייך.

למות כבר ירד מהרשימה.

"נעלבת ממה שאמרתי לך?"

"כן. לא הבנתי מאיפה זה בא בכלל.."

"סליחה.."

"כבר חשבתי שאני מאבדת אותך"

"אין לך מה לדאוג"

"הא, שחכתי להגיד לך ש..."

"מה?"

"את שלי"