אני משתנה עכשיו. אני לא יודע אם לטובה או לרעה, כי השינוי כל כך התחלתי וכל כך לא מגובש.

אני הופך להיות יותר עצמי, כל הג'לי מתחיל לאט לאט להפוך למשהו מוצק. זה ייקח זמן, אולי הרבה זמן, אבל בסוף זה יקרה.

אני מרגיש שהחודש הקרוב הולך להיות חודש ממש חשוב. גם בגלל שאני פשוט מרגיש את זה, וגם כי כבר החלטתי כמה החלטות שאני מקווה לבצע בחודש הקרוב (הפעם לטובה בצורה מובהקת).

אני פנימי

ל'אני הפנימי' שלי קוראים צביקה.

נפגשתי איתו פעם באיזה בית קפה בבן-יהודה. אני הזמנתי טוסט וסלט יווני, וצביקה הזמין דניס וסלט פירות. יש לו טעם נוראי, לצביקה הזה.

ישבנו לנו בנחת ודיברנו, דווקא היה נורא מעניין. צביקה סיפר לי על איך זה להיות ה'אני הפנימי' שלי, ואני סיפרתי לו על החברה האחרונה שלי, על איך שזה שוב לא הלך. צביקה לא נראה מתעניין במיוחד. הוא קצת אגוצנטרי, צביקה הזה.

צביקה סיפר לי, שיש להם מין מימד של כל ה'אני פינימיים' בעולם. הוא אמר לי שזה נורא נחמד שם, בעולם ההוא-

שיש בתי קפה ומסעדות, אבל לא סתם חרא מסעדות כמו פה, מסעדות עם קלאסה.

וגם יש מלא כוסיות בעולם של ה'אנימים הפנימיים' ולא מזמן הוא יצא עם איזה 'אנית פנימית' שווה בשם שרון.

הוא קצת שחצן, הצביקה הזה.

צביקה אמר, שמה שטוב בעולם של ה'אנים הפנימיים' זה שכשמישהי רוצה אותך, אז היא רוצה אותך עד הסוף, ולא משחקת אותה קשה להשגה כי ככה בא לה.

או שכשמישהו עקשן, אז הוא עקשן עד הסוף, ולא מתפשר כדי שיותר יאהבו אותו או כי ככה כופים עליו.

מהשיחה עם צביקה יצאתי בעיקר עם בטן מלאה, אבל כמה ימים אחרי שצביקה חזר למימד של 'האניים הפנימיים', הייתה לי תובנה. וואחד תובנה. החלטתי שמהיום, אני מתנהג כמו צביקה.

כמו צביקה, לא כמו מישהו שיורק על כל הערכים שלו בשביל הלוואה מהבוס, לא כמו מישהו שמוכר את הנשמה שלו בשביל זיון. אני זה אני. וזהו. 

רק חבל שהבחורה שרצתה אותי המשיכה לשחק אותה קשה להשגה.

סיפור שבהתחלה פחות אהבתי, אבל לאחר כמה פעמים שקראתי אותו, הוא הפך לאחד היותר אהובים (אם לא הכי)

הידעת?/ הדורבנים