ראיתי שהנושא החם הוא "השאלות המטומטמות ביותר",  אז הנה כמה שאלות שסיפרו לי עליהם או ששמעתי מילדים בני 4:

"מה יש יותר, זבובים או בני אדם?"

"אם אני רץ קילומטר קדימה, ואז קילומטר אחורה, אז זה כאילו שלא רצתי?"

"איפה זה השכל?" (במקרה שלך באמת קשה לדעת איפה)

חוסר טאקט:

"תגידי, נולדת ככה או שדפקו לך בלוק בפנים לא מזמן?"

"מה זה הדבר הענק והמוזר הזה פה? אה סליחה, זה האף שלך."

"סליחה, את יכולה לזוז קצת? את פשוט תופסת את שני המושבים עם התחת שלך."

שאלות שאסור לשאול כשאתה בקהל בטדי:

"הצבעתי מרצ, ואתה?"

" נכון ההוא שם, כן נו, זה. זה, זה. הזה עם ה"טועמה" על הגב, נכון הוא חתיך?"

הארה: חתולה מפוחדת ומכשיר קשר משמיעים בדיוק את אותו הקול. תחשבו על זה רגע ותבינו.

יותר מידי זמן לא כתבתי, לא בבלוג, ולא סיפור. אני מקווה שבקרוב יצא משהו איכותי.

אם כבר סיפורים, גיליתי את המצבים בהם אני מקבל מוזה:

- הליכה לנינג'יטסו, או סתם הליכה ארוכה יחסית לבד.

-נסיעה לבד באוטובוס

- מקלחת ארוכה

- 12 בלילה, אחרי שאכלתי קוביית שוקולד.

- 12 בלילה, שיחת מסנג'ר עם מישהו על הסיפורים שלי (בד"כ זאת מישהי).

בטח יש עוד, אני פשוט לא זוכר עכשיו.

וופידו! שאלון: 

מה הזיכרון הכי שמח שלך, עד היום?

כשניצחתי את תחרות "גן אורה" בדמקה.
ממש ערגה על רקע משבצות.

מה הזיכרון הכי עצוב?

כשהילד השפסיד לי בגמר הרביץ לי עם קוביית עץ.

ממש אלונקה על רקע משבצות.

האם את אדם שלומד מטעויותיו, שמא את ממשיכה הלאה בלי להסתכל לאחור?

אם מסתכלים אחורה, לא רואים מה יש מקדימה.
ואז נתקעים בקיר.
ואז שוברים את האף.
ואז מגיעים לאיכילוב.
ואז מגלים שמטפל בכם רופא חולה איידס.
ואז מתים.

בקיצור, אל תסתכלו אחורה.

אילו היה לך מחשב שסופר את כמות הפעמים שהיית שמחה ועצובה, מה היית יותר?

נתחיל מזה שזאת השאלה הכי מטומטמת שאפשר לחבר.
"אם היה לך שעון קוקיה שסופר את כמות הפעמים שאת מפליצה, האם היית שמחה מזה?"

נסיים בזה שזאת כזאת שאלה מטומטמת, שאפילו אין לי משהו מצחיק לענות עליה.

האם ישנם דברים מהעבר שעדיין עולים בזכרונך לפעמים?

אם לא ידעתם עד עכשיו, זה הקטע של זכרונות. הם באים מהעבר. לפחות אצלי, לא יודע, אולי אני מעוות.

לדוגמא, אני זוכר שאתמול אכלתי תפוז, היה טראומתי.

האם את מתגעגעת לדברים מן העבר, או שאת "חיה את הרגע"?

אני  יותר "צביה את הרגע". חיה ממש מעצבנת אותי לפעמים.
צביה לעומת זאת אחת החמודות.

איזה רגע בחיים שלך היית רוצה לחלוק עם כולם?

לא יודע.
אבל מה שכן, לא הייתי רוצה לחלוק עם כולם את הרגעים שבהם אני מפליץ.
לא נעים.