פילוסופיה בגרוש.

למה תמיד מה שאנחנו בעצם רוצים

מזיק לנו

אבל נעשה אותו בכל זאת,והכל מלווה ברגשות אשם

נאכל בכל זאת

נעשן בכל זאת

אפילו שהתוצאה מפחידה אותו פחד מוות

נרפה,ואז נאחוז חזק חזק,בכל הכוח,בלי לשחרר,אפילו לא קצת

מהדחפים שלנו

אבל מהאמונה,מהידע,מהדחיקות הבלתי פוסקת להיות אני של עצמי השלם,ממנה נשחרר לכמה רגעים

עד שהיא תגיע חזרה ולא תסכים ללכת,לא תסכים עד שלא נאכל עוד קצת,נעשן עוד סיגריה,אפילו שאסור.

בגלל שאסור

אני אוהבת אותך

אני אוהבת אותך

אהבתי

אהבתי כל כך חזק עד שהתגלתי

התמכרתי

ועכשיו לא משנה מה

רק אל תעזוב

תזלזל תכאיב תתעלם

רק אל תעזוב

טוב?