ואמרתי שאני לא יכולה להתנתק,לישון,לדבר,לסדר,לצחוק,להרגיש,לדאוג,לחבק,לשבת,לעמוד,להיות
אמרתי שאני לא מחוברת
אמרתי שאני מוטשת,שחוקה ושאני לא יכולה
ועד מתי
עד מתי אחפש,עד מתי לא אהיה מרוצה,עד מתי אני לא אתרגש,עיד מתי אני אחזיק את זה בגרון
אז אמרת לכתוב
או לדבר או לכתוב
לדבר אני כבר מדברת,אז תכתבי
אבל ברור,שאת לא תדעי מאיפה,מאיפה להתחיל או איפה לסיים..או בכלל מה להכניס בפנים
כי את יודעת,את יודעת שאם תצתרכי באמת להתמודד עם זה את תשברי
את תפסיקי לאכול ותפסיקי להיות שם בשבילם ותפסיקי לצחוק ותיהיה עסוקה וחפורה בעצמך ובקשר הרחוק עמוק שאת מנהלת
ותביני שלא טוב לך,שלא טוב לך עם עצמך ושאת לא מצליחה להתנתק מהסביבה שלך
ושהסביבה הזאת לא עושה לך טוב,ועם זאת,זה אולי הכי טוב שהיה לך
ודעתי שיש מצב שאת מחדירה לעצמך סרטן בכוח כל יום
אבל רק רצית להנות
ולמה כולם יכולים ורק את לא
למה כולם יכולים לאפשר לעצמם,לשחרר קצת,ורק את לא
את תופסת חזק ובכל הכוח ולא יורדת מעצמך,ועם זאת בפועל,משחררת,משחררת מדי
כולך רפוסה
עד שאת לא יכולה עם עצמך יותר
מסתובבת ומציעה עזרה
אבל את בעצמך לא שמחה ולא מאושרת,תוך ידיעה שגם לא תיהיה,לא השנה הזאת בטוח,ולא בטוח בכלל שעוד בחיים בכלל,לא בגלל מה שמוכר לך עד עכשיו כאושר לפחות
אני צריכה לפרוק
אני צריכה לבכות
לבכות חזק בלי להפסיק
ושיהיה שם מישהו,שיקשיב ויתמוך ושיהיו לו פתרונות בשבילי
מאסתי
מאסתי מעצמי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
