| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2008
מיגרנת מלחמה
אז היו שתי סופות ברקים עצומות השבוע.
אך כל אחת הביא איתה ארבע טיפות גשם. ספרתי.
הגשם המיוחל שישבור את העונה היבשה לא מגיע.
אף פעם לא ייחלתי כך לגשם.
האוויר יבש להחריד.
מכמויות האבק אפשר להקים מדינה.
והראש בוער ושורף ממבחר מיגרנות שלא הכרתי.
אתמול היה שיא לכאב הראש והוא חדר את ישותי דרך כל נקביי.
נעזר בכל טיפת אבק שנקרתה בדרכי.
כן, זכרתי שזה קשור ליומכיפורים ולמלחמה,
אך לא זכרתי את הבדיוק של כאב הראש מאז.
לקראת ערב האבק החל לשקוע והמצב נהיה עודיותר גרוע.
יותר מאוחר קראתי את הפוסט של טליק מלפני ארבע שנים ונזכרתי.
מיגרנה של מילחמה אני קורא לכאב הראש בעת מלחמה.
חטפתי אותה ביום השלישי ולא עזבה אותי עד היום החמישי.
היתרון שבמיגרנה הזו שלא היה לי זמן לפחד.
פשוט זה לא היה בסדרי העדיפות של מה שנקרא אני.
לאחר ההפצצה הראשונה נשארנו 7 לוחמים מתוך תשעה. הכי לבד שיכול להיות.
לקח כיומיים עד שהגיעו אלינו. ביומיים האלה בגרנו באש.
למדנו מלחמת ציפורניים מהי.
ואז אחרי שחברו אלינו הכוחות באה המיגרנה עם הפחד.
ולא היה זמן לישון או לנוח או לשאול או לדעת. הסורים כבר היו בתוכנו.
שלא נדע יותר מראות ותחושות ופחדים שכאלה...
תודה טליק שהזכרת לי.
כי הזיכרון הזה הצליח לחדור ולשחרר את מה שהצטבר ולחץ לי בחזה כבר כמה ימים.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
