| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2008
בנשמונה
תַּמָּה עוֹד שָׁנָה
שֶׁחוֹלֶמֶת אוֹתִי שׁוּב
פּוֹסֵעַ בֶּהָרִים
השנה למדתי להביט.
לראות את מי שעומד מולי ללא אי-כבוד, שזה טוב יותר.
שזה בדרך להגיע למבט הכבוד שאניודע שטמון בי.
כלכך הרבה שנים הבטתי בעיניים שמולי כי כך כתוב.
כי כולם מביטים.
אך את מה שבאמת רציתי למצוא חיפשתי בשפתיים.
הם תמיד גילו לי את הסודות שטמונים בקמטוּטיהן.
מתחבאים ומצחקים.
נותנים לעיניים לעשות את מלאכת ההסתר.
ואני גיליתי את השפתיים ולא הרפיתי.
דווקא השנה למדתי גם את מבט העיניים שחודר ומחדיר אותי למקומות שמסתתרים ממני.
למקומות שסירבו בעבר לקבלני.
אנרוצה להאמין שקיים כאן קשר ליכולתי להביט באנשים שאיתי וסביבי ובי ללא אי-כבוד.
ביכולת להביט עם רצון לכבד אותם באשר הם.
ישבי תחושה נפלאה על שכך זכיתי בחסד כזה גדול.
לוּ רק בזאת זכיתי כאן השנה דייני.
לא, אינני אלטרואיסט, אפילו שכך מצטייר אני בעיני רבים.
אני חומד את היכולת לקבל ולכבד את כל מי שעומד מולי ובי.
זה רצון עז מאד שהתפתח בי אחרי אותה מכה גדולה שהבאתי עלעצמי לפני שמונה שנים.
היום-אז, לא רציתי לחיות.
רציתי להמשיך את המעוף הסתמי בחלל שחור ואפל ונורא.
מאז למדתי ולימדוני להתרומם אל מקומות של אור.
למקומות בהם יש אנשים.
למקומות בהם איני זקוק יותר לתחליפי עיניים.
למבט שאני מביט אל חיי.
שמונה שנים היום ואני מאוד שמח שזכיתי להגיע לכאן.
מוּל הַשֶּׁמֶשׁ
נִיחוֹחַ עוֹלֶה בִּי
נִנּוֹחַ
עִם כְּסוּת עוֹרִי
שוב תודה לחיים אני רוצה לומר.
תודה לכל מה שהביאני עד לכאן.
מקווה שאזכה לחגוג גם את יומולדתי התשיעי.
הוֹתַרְתִּי סִימָן
לְאִישׁ, עַל הַר שֶׁנִּשְׁאַר
כְּהֵד שֶׁנּוֹתַר...
מבט ועוד שניים
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
