| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2004
צמרמורת
היום הזה היה מתיש רגשית.
סחרור ריגשי בין הבלוגים של דרלינגיים, של אמל"ש והבלוג של שדות (זה הבלוג שלי...)
עשיתי היום שיעורי בית.
מהסיבה הפשוטה מאוד.
הדיון שהתפתח לפגיעה באמל"ש ופגיעה בי, נסב מבחינתי (וכנראה שרק מבחינתי), סביב אופי ההתייחסות לבעל דעה שונה והזכות להיות בעל דעה שונה.
בלי לייחס לדעה אופי פוגע.
מבלי לפגוע בבעל הדעה.
אמל"ש מבחינתה יצאה להגן על כל אישה באשר היא אישה.
כנגד זה קשה באמת להפעיל את קול ההיגיון, כמו שכתבה אמל"ש:
"אם אני רואה מישהו מתייחס לא יפה למישהו אחר, בלי הסבר, אני לוקחת זאת אישית.
לא הגיוני, אני יודעת, אבל כזאת אני."
לפי ההיגיון "הלא הגיוני" הזה, איני יכול להביע דעה, על ובכל עניין, ולא רק בעניין מצב הנשים בעולם.
כי כל שאומר וכל שאביע כדיעה שונה, ייתפס כפגיעה.
ואני, אישה היא הציר המרכזי בחיי.
אז בדקתי ובדקתי מעבר לדעות.
את עצמי שאלתי.
בדקתי ויצאתי שלם.
כן, אני שלם.
הסתבר לי שנשים לא נמצאות בקופסא אחת שעליה כתוב: נשים
ובכתב קטן יותר:
זהירות, שביר.
לא!!!
הסתבר לי שקיימות נשים מגוונים וגוונים שונים, כמו המצב אצלנו הגברים.
ומכאן שיש כאלה שדרכן בונה ומייצרת דרך חדשה ויפה עבור עצמן ועבור נשים אחרות.
ויש כאלה שיורות לעצמן ברגליים וגם מעיפות ריקושטים לכל הצדדים.
אני כנראה אמשיך בדרכי ואמל"ש בדרכה.
כאלה החיים.
דרכים נפרדות לעיתים.
גם בוירטואליה.
אולי עוד יותר בוירטואליה.
שקלתי בכלל ללכת מכאן.
אם זו התייחסות של מי שאני אוהב ואוהבת (אהבה) אותי, אז למה להישאר כאן.
מה כבר ניתן לצפות מאחרים, מחר או מחרתיים, או בכלל?
אך זה היה רק להרף עין.
כי הסיבה לנוכחותי כאן היא המסע אותו אני עורך.
עם עצמי ואל עצמי.
לכן, מהות הפוסטים שלי לא תשתנה.
ברור שאהיה זהיר הרבה יותר בתגובות שלי.
אשמור אותן לעצמי.
אמשיך לחבק כי זה המקצוע.
אך את דעותיי אפזר בזהירות רבה שבעתיים.
כי למה להיות כנה אם לא מכבדים את זכותי לומר את דעתי השונה לעתים מהמקובל?.
אפילו אם היא לא מוצאת חן.
ועוד משתמשים בה בכדי לנגח ולפגוע...
לכן אמשיך כאן.
אך אחרת.
לסיומו של יום כתבתי כך לאמל"ש:
"את בוחרת בדרך הקלה מנקודת ראותי.
שתשני את דעתך?
איפשהו רמזתי לכך?
בניגוד לך אני מכבד את דעתך השונה ממני.
אני איני מכליל את כל הנשים בקופסא אחת.
את כן.
זכותך.
הלוואי שהיית מבינה שלי זכות דומה.
מה את יכולה לעשות?
כתבתי כבר איפושהו היום.
לעצור לרגע.
להבין את הטעות (אני רואה זאת כטעות) באופן השימוש בתגובה שלי.
להבין שאופן השימוש בו היה פוגע.
גם כי לא התייחסת למה שנכתב שם במלואו.
גם כי את יודעת שאני לא כזה.
גם כי את יודעת שאישה בחיי היא הדבר המרכזי ביותר.
גם כי את חברה שלי. אהובה מאוד.
לשנות את דעתך משום שנפגעתי?
מה פתאום וחס וחלילה.
כל המלל שלי סובב יחסים בין שני אנשים יקרים אחד לשני.
לא סביב דעות כאלה או אחרות."
אמל"ש ענתה לי:
"אני לא רואה טעות במה שעשיתי כאן. אני לא חוזרת בי. אם ככה אתה מתייחס לחברה אהובה לא הייתי רוצה להיות אויב שלך.
הדיון הזה לא מוביל לשום מקום חוץ מלעוד איכסה. קצתי."
ואני עניתי:
"העברת בי צמרמורת!!!"
היי שלום אישה אהובה.......
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
