| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2010
תודה לאליהו
הנה הגעתם כבר לקריאת שלהי השנה השישית, לשיכבה הדקה של חודש מרץ. אני בטוח שכאשר קראתם אתמול את התגובות לפוסט הזה גיחכתם לעצמכם על האבא שהתחרפן מעט והתחיל להאמין בביקור דמויות אגדתיות כמו אליהו. נו באמת, ועם דמות האריה הכחול והצ'יטה סגולת העיניים (עדיין מקומה נפקד מכאן. יום יבוא...) אתם כן מסתדרים? נו מה לעשות יקיריי וכך הייתה התחושה שהשאירו אחריו בגדיו של האיש שהתארח כאן. אם לאבא יש ריח, גם לאליהו יש. את הריח מכירים אחרי שהוא נפרד. לא חושב שמישהו באמת מזהה את אליהו כאשר הוא מבקר.
אפילו שכתבתי אתמול עצב, יש בי הרבה שימחה. כן, ללא ספק עם לכתו של האיש, ירד עלי ענן ומילא אותי עצב. אך מהר מאוד התחלפה התחושה המרירה של חסר במתק הנוכחות. לא בכל יום מתמלאת הווייתי בנוכחותו של אבא. אז פספסתי את האיש שהזדמן לביתי, אך כן אירחתי אותו והוא הביא לי את נוכחותו של אבא. אי אפשר לבקש יותר. הידיעה שהיה זה אליהו, מעצימה את זכייתי. כל ילדותי זימרתי 'על שפת ים כינרת' וכל פסח ציפיתי לבואו. אני זוכר אותי פותח את הדלת בליל הסדר ויוצא לבדוק, אולי הוא בא ואני אזכה. והנה הוא הגיע לכאן, לסוף העולם היהודי שמאלה - לאספמיה הרחוקה.
אליהו, כלכך הרבה אגדות סביב ביקוריו אצל משפחות נצרכות לפני חג הפסח. עתה גמני בצד שקיבל, שזכה. מעניין איך הוא מרגיש אחרי שהוא מעניק את הטוב שהיה חסר לאנשים. בכלל, מה פתאום הוא הגיע לכאן, לארץ בו צאן מרעיתו גורש מזמן. לחשוב שאולי נוכחותי הייתה מספקת למשוך אותו לכאן לביקור ולהעניק לי את מתנת נוכחותו של אבא. הרי רק שימחה אני חש עתה, שכך זכיתי. שכך הועשרה חווית חיי כאן. השנה עם כל הקשיים החוויה מועצמת עוד יותר. אכן אני זקוק לכוח שהוא הותיר אחריו עבורי. מתוך כך, יש בי תודה לך מי שלא היית שבאת והותרת. בליבי אליהו אתה הזכור לטוב שהיטיב איתי.
אל תשכחו גם את זאת כאשר תקראו אותי.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
