| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2010
אבן מתגלגלת
אני רואה איך האנשים נרגעים בבית. האירועים שהביאו אותם לכאן, נשכחים ולו לרגע. המתח עוזב מעט את פניהם.
הפאטיו הפך למרפאת חיוכים.
הציפורים שמפזזות ומקפצות שם מעלות בפני האנשים רוגע וחיוך.
היום ראיתי חיוך נקי בפני ילדה שניסתה לפתות ציפור שתכרסם פירורים מכף ידה הקטנה.
החיוך בעיניה היה נצח.
נזכרתי במה שכתבתי על חיוך בצעירותי.
לפני יותר מארבעים שנה, כתבתי:
אֲנִי נֶצַח חִיּוּךְ
שֶׁל אֶבֶן בַּמִּדְרוֹן
גם היום עדיין אני מתנהל במדרון כזה או אחר.
רוכב על חיוך. מחייך לחיים.
הרבה מעגלים עברתי ובכולם שזורה אותה אבן ראשונית.
מתחבר לי לפוסט הראשון שלי כאן, כמעט לפני שש שנים.
זֹהַר אַחֲרוֹן שֶׁל אוֹר נָגַהּ בַּלֵּב.
גַּרְגֵּר חוֹל אַחֲרוֹן עֲדַיִן מְאֹהָב,
בְּקֶרֶן שֶׁמֶשׁ שֶׁנּוֹתְרָה לְאַהֲבָה.
מְסָרֵב לְוַתֵּר, וּמְלַטֵּף בְּיֶתֶר שְׂאֵת.
כָּל עוֹלָמוֹ נָתוּן בִּיכָלְתּוֹ לְלַטֵּף.
שִׁירֵי אַהֲבָה עַל שִׂפְתוֹתָיו הַמְּלֵאוֹת.
נְשִׁיקָתוֹ אֲדֻמָה מִסִּפּוּרֵי הָרוּחַ.
נְשִׁימָתוֹ צְרוּבָה מִלְּשׁוֹנוֹת רַבִּים.
וְשִׂמְחָתוֹ עֲצוּמָה כְּמַטָּלָה עַתִּיקַת יוֹמִין.
חָכְמָתוֹ בַּצִּפִּיָּה הַמִּתְאַהֶבֶת בַּזְּמַן.
כָּל יוֹם מֵחָדָשׁ.
כָּל בֹּקֶר חִיּוּךְ בּוֹטֵחַ עַל שִׂפְתוֹתָיו.
וְכָל שְׁקִיעָה מַגִּיעַ זְמַן קִיּוּמוֹ.
הָרֶגַע בּוֹ אַהֲבָה מְמַלְּאָה אֶת כָּל קִיּוּמוֹ.
זְמַן מֻקְדָּשׁ לְתִקְוָה מִתְחַדֶּשֶׁת וּמְקֻיֶּמֶת.
גרגר, אבן, חיוכים. מוצא חן בעיניי.
עדיין אהבה ו- care, זה כל הסיפור
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
