| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2005
שוּ צִ'י
בעקבות הצל והאור של אתמול עלה זיכרונה של שוּ צִ'י בשתי שיחות.
כל היום התעסקתי ברשימות ישנות.
מנסה לדלות תשובות.
אישה חכמה שכזו.
אני נוכח באמת שֶׁבְּפֶבְּרוּאָר אֲנִי זוֹכֶה בְּמִלִּים שֶׁלֹּא זָכַרְתִּי שֶׁשָּׁכַחְתִּי.
לפני כשמונה שנים הגעתי אליה, רופאה סינית במוצאה, שניהלה מרפאה לבעיות דם. הייחוד שלה היה בשילוב של תורות סיניות עתיקות של שיקויים טבעיים עם נוירולוגיה מודרנית.
השורות האלה מנסות לתעד מעט שבמעט ממסע ארוך של 4 שנים במרפאתה של הד"ר שוּ צִ'י עליה השלום. אין כאן אינפורמציה.
רק תחושות שעלו היום שוב.
הגעתי למרפאה בפעם הראשונה לכמה ימי היכרות.
שיחות ובדיקות שכבר עברתי.
לאחר כמה חודשים הוזמנתי שוב.
לשהות ממושכת יותר.
במהלך שהותי הישקתה אותי הרופאה המקסימה הזו בשיקויים שונים ומשונים.
הייתי מחובר למיני מכשירים.
עברתי בדיקות שונות.
הן פיסיולוגיות והן פסיכולוגיות.
שבוע מתיש שהיתי שם ושוב חזרתי לארץ.
קצת ספקן, אך עם תקווה גדולה בלב.
וכי מי חוץ ממנה נתן לי פתח של תיקווה.
בבסיס הטיפול הייתה ההנחה שניתן לחנך מחדש את המערכת הגנטית.
לתכנת מחדש תהליכים במערכת החיסונית.
היא לא הבטיחה שתצליח.
היא גם לא הבטיחה הצלחה חלקית.
היא פשוט ניסתה.
אחרי חודשים ארוכים התבקשתי לחזור.
יש פיתרון!
הגעתי ומצאתי את שוּ צִ'י כהרגלה.
עיניים צוחקות חסרות גיל.
היא הייתה באמצע שנות השישים אך נראתה לכל היותר כבת 35.
עומדת בשער ומחכה לי עם מחצית עגבניה וכפית.
כך היא תמיד אכלה עגבניה.
כך אזכור אותה תמיד.
עם כפית ננעצת בעגבניה ועושה דרכה אל פיה.
היא הכינה מערכת של שיקויי צמחים עבורי.
הסבירה לי שאני הולך לעבור מסלול לא קל של תגובות גופניות.
אך שאדע שכל רגע היא תהיה שם עבורי.
ושאזכור שלא נישקפת לי כל סכנה.
טוב, וכי הייתה לי ברירה אחרת?
הרי את כל הוני ואת גופי הפקדתי בידי המופלאה הזו.
קיבלתי את חדרי ואת זריקת השיקוי הראשונה.
הייתי קצת בהיי כזה.
אך חוצמזה כלום.
הלכתי לישון.
התעוררתי לאחר כמה שעות עם כאבי תופת בידיים וברגליים.
ועם תחושה שאין לי כפות ידיים ורגליים.
כלום. לא יכול להזיז.
שוּ צִ'י הייתה שם.
עם מנה נוספת של עירוי שהוזלפה לדמי.
צרחתי וצרחתי וצרחתי.
חוץ מזה לא יכולתי לעשות הרבה.
כי ידה של שוּ צִ'י הייתה על חזי.
מגע שאין לו הסבר.
מגע שתמיד כל שאתה רוצה הוא להיכנס אליו.
להיעלם בתוכו.
השיקוי השני הרגיע אותי כמעט מיידית.
במקום הכאבים התחיל חשמל.
חשמל זרם מתחת לעורי.
הביא אותי לסף גירוי לא נורמלי.
כל תזוזת אויר שרפה את עורי.
לא יכולתי לשאת כל מגע.
גם לא יכולתי להגיב, כי הייתי בסחרחורת תמידית.
ייסורים של רגישות יתר מצד אחד וחוסר יכולת לעשות עם זה משהו מצד שני.
קול לא היה לי.
תחושת בהלה גדולה מילאה אותי.
חששתי שלא אעמוד בטיפול.
שמפה אצא רק כצמח רוחני.
ואולי גם פיזי.
במהלך היום השני קיבלתי דלי גדול ממולא בגלידה.
גלידה חסרת טעם.
רק קרה.
התחלתי בתחילה ללקק את קצוות הקור.
חשתי רגיעה גדולה מגיעה.
תוך כמה שעות בלעתי לתוכי כחמישה-שישה ליטר מהגלידה הזו.
לאחר שעתיים התחלתי להשתין.
שתן לבן עם ריח מתוק.
משתין ומלקק גלידה.
כל חיי הסתכמו בי.
פעם ראשונה שכל שידעתי הוא מה שנכנס לתוכי ומה שיוצא ממני.
כל השאר לא היה קיים.
ידעתי שמשהו מתחולל בבין לבין, אך לא הייתה לי נגיעה אליו.
חוסר שליטה מוחלט.
צינור של גלידה המייצר שתן.
ואז נרדמתי.
התעוררתי לאחר כ-20 שעות ושוּ צִ'י הייתה שם בכורסא עם מחצית עגבניה וכפית.
עיניה מחייכות.
ניגשה אליי וחייכה ונשקה לי בעיניי.
כמה יקרה לי נשיקת עיניים.
הרגשתי הכי קל בעולם.
ריק בתוכי אך פורח.
בליל של תחושות מנוגדות.
אך הכי שמח שבעולם.
היה לי ברור שמשהו התחולל בגופי פנימה.
שהיתי במרפאה עוד חמישה ימים אחרי זה.
מתחזק והולך.
בלילה האחרון כששוּ צִ'י באה אליי, ידעתי.
ידעתי שלמחרת אלך.
היה לילה מופלא.
עם הרבה כוכבים וריגושים.
חזרתי לחיי.
מפחית בהדרגה את מינון התרופות.
אין התקפים.
אין.
כמה שאין יכול להיות טוב ומחבק וממלא.
אין.
פעם בחודש התייצבתי במירפאה לקבל את זריקת השיקוי.
עד שירדתי לרמה מינימלית של תרופות.
הטיפול הצליח בינתיים.
שוּ צִ'י הסבירה לי שהתהליך, אם יצליח, ייקח שנים עד שהמערכת תתוכנת לחלוטין.
יכול גם להיות שהטיפול ייתקע ולא יצליח.
בימים אלה מסתבר שהטיפול לא רק נתקע.
יש נסיגה גדולה.
למזלי, השיחות שלי היום, הביאו אותי לעיין שוב ברשימות.
רשימות שנכתבו לאחר השיחות שלי עם שוּ צִ'י.
אני חושב שיש שם קצה חוט.
אני יודע שהפוסט הזה לא מספק מידע רפואי.
איני חושב שזה המקום ותסלחו לי.
אני רוצה להודות לכל מי שהיה כאן אתמול.
אני מבקש סליחה ממי שהדאגתי אותו.
אני מנסה לארגן ולהתארגן.
יש ואני עושה טעויות.
בסך הכל אני פיל גדל מימדים בחנות החרסינה הזו.
עדיין לומד לנהל את צעדיי.
אוהב אתכם הרבה.
הרבה אהבה ו- Care יש כאן.
הרבה! 
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
