| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2005
עוד שבועיים
אני מייצר לי ימים מלאי אור. כי פברואר עתה. מצייר לי אותו כדמות אבא. גדול עם כף יד ענקית שקל לידי הילדותית לטבוע בה. לתת לו להוביל אותי בביטחון שהוא יודע את הדרך. שאני עדיין בגיל שלומד להבין את הדרך.
זאת הייתה המחשבה שלי הבוקר. מחשבה מאוד משמחת שהעניקה לי פרופורציות נכונות לקבל עוד יום בחיי. עם לב קל הגעתי עם הציוד והתרשימים לאיבחון בבית החולים.
ישבתי בבר האפלולי כמי שמחפש מקום להסתתר מהאור הבוהק של פברואר. מיני פילים שכאלה וגם אריה כחול אחד לא הסתייעו בידי. רושם השיחה עם הרופאה היה חזק משתיארתי לעצמי. את הכל היא הסבירה ופירטה. לא השאירה אבן לא הפוכה במהפכה הביוכימית שמתחוללת בתוכי.
האור הלך והתמעט עם כל אדם שנכנס לבר. נצרך על-ידי האנשים והותיר לי מעט מאוד. מדגיש את אשר מתחולל בחוץ, בסערת השמש. יצאתי וככלב רטוב ניערתי את טיפות השׂרעפים האפלוליות שדבקו בי. נשארו שבועיים להגיע להחלטה. אך עתה עדיין פברואר, לעזאזל. עדיין כדאי לקנות פילים. לזרוע פלפלים חריפים ולהביט בצבעונים שאוטוטו יפרחו. עדיין שווה לחיות גם את היום הזה שהאפיל עליי.
הלכתי אל בין הסלעים שבים. שכבתי, קולט קרני שמש. מרוקן מחשבות ורק נושם לאט ובשקט. מתחבק עם האור. אחרי זמן, התרוממתי ושמחתי שהטיפות האפלות התאדו, מותירות עור חם ויבש.
פעם, מזמן כתבתי והיום שוב חיברו אותי המילים למקום הנכון.
זֹהַר אַחֲרוֹן שֶׁל אוֹר נָגַהּ בַּלֵּב.
גַּרְגֵּר חוֹל אַחֲרוֹן עֲדַיִן מְאֹהָב,
בְּקֶרֶן שֶׁמֶשׁ שֶׁנּוֹתְרָה לְאַהֲבָה.
מְסָרֵב לְוַתֵּר, וּמְלַטֵּף בְּיֶתֶר שְׂאֵת.
כָּל עוֹלָמוֹ נָתוּן בִּיכָלְתּוֹ לְלַטֵּף.
שִׁירֵי אַהֲבָה עַל שִׂפְתוֹתָיו הַמְּלֵאוֹת.
נְשִׁיקָתוֹ אֲדֻמָה מִסִּפּוּרֵי הָרוּחַ.
נְשִׁימָתוֹ צְרוּבָה מִלְּשׁוֹנוֹת רַבִּים.
וְשִׂמְחָתוֹ עֲצוּמָה כְּמַטָּלָה עַתִּיקַת יוֹמִין.
חָכְמָתוֹ בַּצִּפִּיָּה הַמִּתְאַהֶבֶת בַּזְּמַן.
כָּל יוֹם מֵחָדָשׁ.
כָּל בֹּקֶר חִיּוּךְ בּוֹטֵחַ עַל שִׂפְתוֹתָיו.
וְכָל שְׁקִיעָה מַגִּיעַ זְמַן קִיּוּמוֹ.
הָרֶגַע בּוֹ אַהֲבָה מְמַלְּאָה אֶת כָּל קִיּוּמוֹ.
זְמַן מֻקְדָּשׁ לְתִקְוָה מִתְחַדֶּשֶׁת וּמְקֻיֶּמֶת.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
