| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2005
תודה אבואלה
קראתי לאדון האורות והוא שעה לבקשתי.
ממקום לא צפוי.
הבוקר מוקדם Paco הביא את אבואלה.
היא חלמה עליי בלילה שאני קורא לה ובבוקר ארזה את Paco והגיעה לכאן.
ולא קל לה הדבר.
לא, לא משום יכולתה הפיזית, כי זה כבר איננו. היא רתוקה לכיסא הגלגלים וכל צרכיה ממולאים על-ידי סביבתה.
הקושי העיקרי שלה ושל סביבתה נעוץ בניתוק שלה מהחיים.
היא כבר בקושי מדברת.
מתאמצת מאוד להביע את עצמה. שוכחת את המילים ואת השמות.
והכאב שלה רב.
הבוקר, כך סיפר לי Paco, היא קמה ובבהירות הביעה את רצונה לרדת לראות אותי.
דיברה בשטף שהדהים את כל סובביה.
היא כאן היקירה בנשים.
מחזיקה את ידי.
שוב חזרה לתרדמת התיקשורתית הכואבת שבה היא חיה.
אך עיניה רכות ואוהבות והיא עוטפת.
כך היא מלטפת - עוטפת.
החיים שבה עדיין מפכים למי שיודע ללגום.
יודע כי הרגעים האלה מעניקים לה גם.
תודה לך אדון האורות.
תודה לך אבואלה שאת את.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
