| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2005
האתרוג של Paco
לא פעם אני מזכיר את חברי Paco. את הקשר ללא תנאי שקיים בינינו. הוא יודע את החיים בארץ רחוקה. והוא יודע לחבק אל תוך העצמות. הנה כמה מילים על איך ומאיפה הוא יודע לחבק כך.
בחצר ביתו של Paco יש עץ אתרוג צעיר. בן כמה שנים. Paco הביא אותו מטשקנט הרחוקה, עיר הולדתו. יש לו לאתרוג הזה משמעות רבה שקשה להעביר במילים. מבט עיניו של Paco חסר בכדי לקלוט.
חברי הטוב, נולד בטשקנט. אביו היה ספרדי רפובליקאי שהתנדב ללחום בצבא האדום בזמן מלחמת העולם השנייה. הוא נפצע בקרב ההגנה על לנינגרד ובבית חולים התאהבה בו אחות רחמניה. הם התחתנו ועברו לגור בטשקנט עיר הולדתה. שם גם נולד Paco. החיים לאחר מלחמת העולם השנייה לא היו קלים ברוסיה, ובצר להם הם היגרו לקובה. שם המשפחה חייתה בדוחק. כל אותן השנים הם ניסו לחזור לספרד. אך הימים היו ימי שלטון הרודנות של פרנקו, וספרד סירבה לקבל אותם משום שאבי המשפחה "בגד" באומה. רק ב- 1978, שלוש שנים לאחר מותו של פרנקו חזרה המשפחה לספרד.
דרך ארוכה היטלטלה המשפחה לאורך השנים. ובכל אותן השנים היה אתרוג. בתחילה היה זה פרי אתרוג מיובש מספרד, שאותו נשא האבא כל המלחמה. כנושא את זיכרון ריח ארצו האהובה. בגן ביתם בטשקנט, כך זוכר Paco, היה עץ אתרוג ענק שהפיץ את ריחו הקסום אל תוך הבית. הוא גדל עם הידיעה שזה ריחה של ספרד. עבורו הריח הזה סיפר על ארץ אקזוטית שכל חצרותיה ורחובותיה מלאים בעצי אתרוג. כשהמשפחה היגרה לקובה היא הביאה איתה שתיל אתרוג מוסתר. אתרוג שהמשיך לקשור את המשפחה לאותה ספרד שחייתה בזיכרונו של האבא ובכמיהתו של Paco. ב- 1978, היגיעו Paco ואימו לספרד. האב נפטר ולא זכה להגשים את חלומו. רק שנים לאחר מכן העלתה המשפחה את עצמותיו לארץ מכורתו.
ו- Paco, הנציח את אביו ואת זיכרון ילדותו ושתל שוב עץ אתרוג בגן ביתו בכפר אחד בהרי אלפוחרה. כלכך רחוק מקובה, מטשקנט. ממשיך לפרוט על המיתר שהוליך את משפחתו חזרה לצור מחצבתם.
לכל אחד יש ריח אתרוג בחייו.
זה הרבה יותר מנוסטלגיה.
אלה השורשים העמוקים שמהם אנו נזונים ואשר מפיצים אור לחיינו.
שאותם נושמים גם ילדינו.
עבורי האתרוג הוא תמימות של ילד.
תמיד אני נזכר בשירו של ביאליק:
אוֹר סַהַר זוֹלֵף בְּעַד הַסְּכָךְ
וּדְמִי עֲלָטָה מְלֹא הַסֻּכָּה.
בַּעֲרִיסַת כֶּסֶף עַל מַצָּע רַךְ
הָאֶתְרוֹג יָשֵׁן שְׁנַת עוֹלָל מְתוּקָה.
גם אצל Paco הייתה זו תמימות של ילד שגדלה לידי עץ מעמיק שורשים.
כוח גדול יש לתמימות ילד.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
