| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2005
מגן דוד של פורים
עליתי הבוקר לכפר. בכדי לנוח מהתהלוכות החשוכות.
להגדיל את השימחה שפועה בי. הרי פורים הוא החג היחידי שלא קשור לישראל. החג היחידי שכל סיפורו התרחש מחוץ לגבולות ישראל. ואני כאן, רחוק מישראל, אז אני מתחבר לחג אולי ביתר שאת מאשר לחגים אחרים. לא מוותר, ובונה את השימחה שבי, גרגר אחרי גרגר.
הגענו לבית ורוזנה אצה לראות את אחיותיה וחברותיה. אני עליתי מייד לגג. לשבת ולספוג את שמש האביב ההררית. אין כמו ההרים באביב. קרירות מנקה את כל אשר הצטבר לו באפלוליות החורף. ישבתי לי עם חריץ גבינת עיזים משוחה בדבש. המתיקות השמנונית מילאה כל פינה בפי. מושלם ופשוט. חשתי שלם בחלק הקטן הזה של עולמי.
Paco, ידידי הטוב הגיע וכהרגלו, הצטרף ללא אומר. נותן לי לספוג את הרגע שלי. לאחר זמן פקחתי את עיניי אל תוך חיוכו החם. בידו הייתה בובה קטנה של צליין. עולה לרגל. "שלך הבובה", הוא אמר והושיט לי מכתב חתום. פתחתי את המכתב בפליאה מצפה. המכתב היה כתוב בכתב יד צפוף ובלתי קריא. הפכתי דף וראיתי שסופו כתוב בעברית:
"חג שמח וכשר,
אנטוניו"
חיוך גדול התפשט על פניי. "אנטוניו", אמרתי וכל השימחה הזו שבניתי לי לאיטי במשך הימים האחרונים, התפרצה רוקדת. פשוטו כמשמעו. שני אנשים מבוגרים, רוקדים על גג בית בהרי אלפוחרה. ברקע מי השלגים הזורמים. ציפורים שמשתאות מצעדינו הכבדים. ואנו שותים שימחה.
Paco מכיר את סיפור אנטוניו ולכן יכול היה לרקוד איתי ולגמוע משימחתי. מעניין שהוא הגבר היחידי שאיתו יוצא לי לרקוד. אני צריך לברר עם עצמי ואיתו את הנקודה הזו. עם אנטוניו למשל, אף פעם לא יכולתי לרקוד, כי הוא הרי נשא חלק כבד של ההסטוריה היהודית בחלק זה של העולם.
יום אחד, לפני כמה שנים, נקלעתי לכפר קטן ליד חָאֶן (Jaen, צפונה לגרנדה). חיפשתי איזה חורבות רומיים שהבטיחו גם תבליט מגן דוד. הייתי צמא מאוד ונכנסתי לכפר קטן, להשקיט את צמאוני. יצאתי ממכוניתי וקיפלתי את המראה הצדדית, כמנהג החנייה בסימטאות הצרות של כפרי אנדלוסיה. בזוית העין קפץ לי משהו מוכר. הסתכלתי במכונית שלפני וראיתי דרך החלון האחורי ספר עם מגן דוד מוזהב בכריכתו. סידור תפילה. ללא ספק. אין בספרד סידורי תפילה במכוניות. כמו לחפש באלסקה סברס. הסתובבתי סביב המכונית בחשדנות של צייד המנסה להכיר את טרפו. כלום. פרט לסידור, לא ראיתי שום סימנים מזהים לבעליה של המכונית.
הצמא הזכיר לי מדוע חניתי ושמתי פעמיי לבר שממול. בר אפלולי, טיפוסי לאנדלוסיה הבוערת בחום הקיץ. ירדתי במדרגת הכניסה, נותן לעיניי להסתגל למעבר. תוך כדי התבוננות באנשים שמילאו כמעט כל פינה בבר, התקדמתי והגעתי לדלפק הבר עצמו. המוזג עמד עם גבו אלי. התיישבתי על כיסא הבר וביקשתי, בעייפות של צמא, כוס יין. המוזג הסתובב אליי וכל שראיתי היה חזה גדול ובמרכזו מגן דוד מוזהב וגדול. כל עייפותי התחלפה בתימהון ובחידוד חושים.
בלי לומר מילה, הושטתי את ידי אל המגן-דוד והאיש כמובן נסוג. מתפלא על חוצפתי. התעוררתי כמחלום ושאלתי אותו משהו כמו: "מה זה?". הוא חשב כמובן שאני חוקר את פשר התכשיט והשיב לי שהוא יהודי. "גם אני", מלמלתי. ואז הוא לבש את מבע הפליאה. אנטוניו, קרא לאשתו להחליף אותו בבר, ואותי הזמין לחדר האחורי. הרבה סיפורים שמעתי באותו היום ובימים הבאים. הסתבר שמשפחתו לא עזבה את ספרד מעולם. יהודים שהסתתרו ולא ויתרו על יהדותם וגם לא הוגלו מספרד. יש היום בספרד כ- 13,000 יהודים. רובם ככולם ממוצא ארגנטיני שלא מצאו את מקומם בישראל והיגרו לספרד. יהודים שתמיד היו כאן, יש כמה מאות. יש הגורסים כאלף, ויש המפחיתים ואומרים כ- 300. ואנטוניו היה אחד מהם.
ידידותנו הלכה והתהדקה, ולפני יותר משנה אנטוניו הזמין אותי לכפר הולדתו בצפון ספרד. כפר שרבים מבקרים בו, כי הוא במסלול העליה לרגל, בדרך המפורסמת של Camino de Santiago. זה היה ביקורי השני שם. אך הפעם זכיתי לראות שורשים יהודיים באיזור החשוב ביותר לעולם הנוצרי בספרד. הרגשתי שם כעולה רגל למקורותיי שלי. אל עמי העתיק. שגם במקום הכי נוצרי בספרד היה ועדיין נוכח, עם שורשים עתיקים שעדיין חיים ופועמים. משם קיבלתי את בובת עולה הרגל שהגיעה בדואר. משום מה, שכחתי אותה בבית מישפחת אנטוניו. משפחתו לא שכחה אותי ושלחה את הבובה לאנטוניו. והוא שלח אותה אלי.
חיפשתי חורבות רומיים עם שרידי מגן דוד ומצאתי מגן דוד חי ועתיק.
נושם מולי המסר היהודי הזה, דווקא בחג פורים.
ברור כי מישהו שם מקשיב אליי.
שולח לי את חגיגות מקורותיי גם לכאן.
בובת עולה הרגל - Peregrino
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
