| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2005
כתיבה על כשל
(מעט הרהורים על הכתיבה של אתמול)
כלכך קל לכתוב.
מהנה מאוד אפילו.
בעיקר במוצאי שבת.
כמו תפילה לשבוע החדש.
אני כותב כמעט כל יום מגיל 17.
הרבה זמן.
ועל מה שכתבתי אתמול כמעט לא כתבתי.
אירוע שהיה לפני יותר מ-28 שנים.
כך שהיו לי הרבה ימים לכתוב על.
לחטט ולהבין.
אך אני לא.
באלגנטיות ובמגושמות דילגתי ועקפתי את הנושא.
רק פעמיים לפני כתבתי על זה.
במכתב.
ברור לי שלא יכולתי להישיר מבט לאותה נקודת כשל.
בנקודה זו זנחתי ושכחתי את ההתחייבות שלי כאדם צעיר.
נולד לי בן וכבר כשהיה בן כמה חודשים אני הפרתי את החוזה.
נכון שכביכול היו לי סיבות מקילות.
פצוע קשה ממלחמת יום כיפור עם סיכויי שיקום קלושים.
מחלה גנטית לא קלה ששיבשה את חיי.
נו אז מה?
בתנאים כאלה מביאים ילד לעולם?
הייתה לי תקווה שאם אתנרמל כמו כולם, אתחתן ואביא ילדים לעולם, אז גם אתרפא.
אחשף לשמש החיים המבריאה.
לא לקחתי בחשבון מה עלול לקרות אם ההתנרמלות לא תועיל.
מעשה הנטישה לי.
הרצון לקבל את סיום חיי היה כמכת חשמל.
התעוררתי מהמקום המסכן הזה של סובל וכואב.
זו הנקודה ששמה אותי במקום שני בחיי.
אחרי בני.
מאז, אני במסלול לימוד.
בבית ספר של להיות אבא.
של להיות איש.
היום אני יודע, שאלוהים הטוב ידע מדוע נטע בי את הרצון לילדים.
הרי אחרת כנראה שלא הייתי כותב כאן עתה.
28 שנים שהתחמקתי מהאירוע, אך הוא לא וויתר לי.
ידע שיבוא היום ואבין ואקבל.
עתה, לאחר השבוע הזה.
הצלחתי סופסוף לכתוב על האירוע.
להישיר מבט.
זה לא היה קל, כמו עוד כתיבה.
זה היה דומה יותר לעקירת מילים, אחת לאחת מרקמות עמוקות.
האם הכתיבה הזו מסמנת כי האירוע שהתרחש בצלילה, אכן מסמן השלמה וקבלה?
ימים יגידו.
אני לא משלה את עצמי.
למרות זאת, ואולי משום זאת, אני חש שאני ממוקם נכון בחיי.
גם נכון לקבל את ההמשך.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
