| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2005
הציר היומי
אני כותב כאן כל יום (כמעט), על חיי.
אנו קוראים לזה בלוג.
אני קורא לזה כתיבה לשם תגובות.
מילים ועוד מילים.
אני מנסה לתפוס במילים את הציור של היום.
מחפש את הציר שעליו מסתובב יומי.
דרכו זורם הערך המוסף אשר יישאר למחר.
השיכבה הבלתי ניראית כמעט של חיי המתווספים.
יש וציר היום הוא בצחצוח השיניים.
יש שהוא בארוחת הערב.
לעיתים הוא ברגע שהאיר תמונה מזמנים אחרים.
ולעיתים אני מוצא את עצמי במיטה זרה.
מתחת לשמיכה לא לי.
עם כאבי אישה שהם לא כאביי.
עם אישה שאינה אישתי.
אף אהובתי היא לא.
כך נוצר לו ציר של יום, המייצר את משמעות היום.
גליו נעים ממקור ילדות נישכח.
והשפעותיו עוטפות אישה זרה בניסיון להתיר את יצועי כאביה.
זו תחילתו של היום.
זהו הסדן עליו נירקע יומי.
מכאן נגזר כל יומי עד לאותו הרגע ואחריו.
כך האישה שמתחת לשמיכה.
אשר סייעה לרקוע את תבליט יומי.
הזרימה היא טבעית.
מעשה הגורר מעשה.
למרות שזה נקרא כעלילה סתומה ולא בהירה.
כך נראים ימיי.
כך היא הכתיבה שלי גם.
זו רק הבהרה, לי בעיקר, מדוע הימים שלי נכתבים גם כך:
טליק:
מזל טוב לויוי
צריך להיות סבלני שקוראים אותך..
זה כמו ספר שמתחיל מיסתורי
מתבהר בהמשך ומסתיים בהפי אנד...
תודה טליק, שעצרת אותי לרגע להסתכל פנימה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
