| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2005
חמור סיני
אני אוהב סיפורים סיניים.
הם מאפשרים לי להיכנס לסיפור כתייר.
להתעשר בחוכמתם ולחזור לביתי עם אבן בניין חדשה.
כך חשבתי גם הפעם, אך נקלעתי לסיפור שעדיין לא נגמר.
ובסיפור הזה, כמו אותו חמור, גם אני נפלתי לבור.
זעקתי צעקות שבר כמותן לא שמעו אוזניי החמוריות מעולם.
איזו טיפשות הייתה בי שלא לזכור שהבאר מצוייה בפאתי השדה.
ממתינה לסכל כמוני.
היה לילה אפל ללא כוכבים, ואני מצאתי את עצמי נופל ונחבט ונשרט עד שנבלמתי בתחתית הבאר היבשה.
ומה יכולתי לעשות פרט למלא את ריאותיי הצרובות באוויר זעקות.
וזעקתי
וצרחתי
וצעקתי
במלוא גרוני החמורי.
(זה היה הפוסט שלא פירסמתי אתמול בלילה.
פוסט של צעקות ויללות, אשר הביא אותי דווקא להגיע לפוסט הכנפיים המקורקעות.
אותו כן פירסמתי.)
לשימחתי הגיע אדוני הבית.
הביא אבוקה וראה אותי מזעק ומפרפר.
במוחו האיכרי הוא הבין מהר מאוד שאין דרך להצילני מתחתיות הבור.
בטוב ליבו הסיני הוא נזכר בשנים הארוכות ששירתתי אותו והחליט לגאול אותי מייסוריי.
הוא התחיל להשליך לבור אבנים ועפר בכדי להמיתני.
לקצר את ייסורי, ולמנוע ממני מוות ארוך ומייסר.
נבהלתי מאוד, כי הבנתי שקיצי קרב עוד יותר מאשר שיערתי.
עוד הוא משליך אבנים ואדמה עליי ואני מצעק ביתר חוזקה ובועט ברגלי ומפתל את גופי.
הוא משליך ואני זועק ומתפתל.
לאחר זמן, נוכחתי לפתע לדעת, שכל האבנים והאדמה מוצאים דרכם אל מתחת לגופי. משמע, אני מתרומם על גבי האבנים והעפר.
זעקתי עוד יותר בחוזקה.
צעקותיי המריצו את האיכר להגביר את קצב המילוי של הבור, בתיקווה שלו לסיים את יסוריי במהרה.
ואני בשלי, זועק ומתרומם על גל האבנים והעפר.
במהרה הבין האיכר את המתרחש והגביר את קצב מילוי הבור כדי להצילני.
לא עבר עוד זמן רב ואני הזדחלתי מתוך הבור כורע ומודה לאל החמורים הטוב ולזעקות החמור שלי שהצילוני מסוף מר.
זו הייתה הגירסה שלי מנקודת מבטו של החמור לסיפור סיני על החמור שנפל לבור ובעליו שניסה לגאול אותו מייסוריו, ובכך הציל את חייו.
זה היה הפוסט שרציתי לפרסם הערב.
עוד אני כותב את המילים האלה בראשי הבלוגרי והחמורי, העייף משעות של זעקות והתכתשויות עם עפר ואבנים, התגלגלה לה אבן גדולה נוספת ונחתה לצידי.
הסתבר לי כי כל שהצלחתי הוא לצאת מבור אחד ולמצוא את עצמי בבור חדש.
גדול יותר ועמוק יותר.
גם ממנו אני אצא.
הרי זה תפקידם של בורות.
לצאת מהם.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
