|
יומני אלפוחרה מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
ספטמבר 2005
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2005
פוסט על אהבה ושינאה יש ואני כותב כאן עם דמיון. כמו להשתמש בבגדים אחרים. לא שלי. מבלי לשים את עצמי באמת בהם. זה לא קל, כי אני חייב להתאים את הבגדים החדשים, עוד לפני שאני מייצר את עצמי הדמיוני. יחדיו אני מייצר את הסיפור. זוהי כתיבתי המנותקת.
רוב כתיבתי כאן היא השתדלות שונה. אני משתדל לכתוב את רגשותיי וחוויותיי כמעט באונליין. זה אתגר לא פשוט. אני פושט את בגדיי (שלי ושל האחרים), ועומד בפינת החדר. בוחן את כליותיי וליבי ומספר על כך. לי קשה המשימה.
המציאות שלי כאן, מייצרת תמהיל של כל קשת הגוונים האפשרית בין שני מצבים אלה. טעמו של המוצר משתנה בהתאם למגוון המרכיבים שאני בוחר להשתמש בו.
נזכרתי ביום אחד, בשעת בוקר מוקדמת. כאשר היגעתי להיעטף בין זרועותיה, היא לחשה לי: "ואיך אתה כותב אהבה?"
אז איך?
כאשר אני כותב פוסט של אהבה (לא על אהבה), וודאי שאיני צריך ליצור את עצמי, לפני הכתיבה. אך אני כן מכין את ביתי למשכן האהבה. לרהיטי המילים.
איני בוחן את כליותיי וליבי. אך כן פושט את בגדי החולין שעלי. פעמים התפתיתי להתעטף בבגדיי המדיוויאלים הצבעוניים. היום אני יודע אחרת.
עירום וערייה. ערום נולדתי לאהבה. כי אז צבעי היופי של חיי פורצים ועולים. כי אז השלם משלים את חלקיי. מפכה את חיי. כי אז אני מזהיר בכל היופי שאהבה מעניקה לחוסים בה.
מתעוררת מריבצה מנורת קסמים שבי. מחייה במפגשה הקסום בנפש. בגוף.
כאשר אמר החכם באדם (מִשְׁלֵי פרק ד, פסוק ו): אַל תַּעַזְבֶהָ וְתִשְׁמְרֶךָ אֱהָבֶהָ וְתִצְּרֶךָ
אה, ומה על שינאה? אני יודע מעט מאוד על שינאה. בעיקר מדברים שאני שומע וקורא.
כך היא כתבה לי אתמול: אני יודעת שאתה שונא אותי אבל אני לא וזה תענוג צרוף
דווקא כאשר סיפרתי על אהבת אָבְוּבְנוֹ... יש אנשים שמגדירים את מילות תגובתם לפי מילון שדפיו חסרים אצלי.
כי אני, מה לעשות, יש בי כזאת נכות. נעקרה ממני השינאה ועברתי השתלה של אהבה ו- care. איני יודע אחרת. כנראה שמאוחר מידי בשבילי לדעת אחרת.
זו הבנה המעבירה בי גלי שימחה עמוק עמוק בתוכי.
| |
|