| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2005
געגועי שנה - משאלות
משאלות הן זרעים על עץ. כך צומח לו עץ משאלות. כמו תפוחים כחולים באפריקה. כמו אגדות שעדיין לא כתבתי. לא טעמתי תפוח כחול, אך האריה הכחול מספר שהחיים הם לא אותם אחרי זה.
בערב ראש השנה אני מכין תפוחים כחולים בקרמל. בלב.
אמא הכינה תפוחים אדומים ואני מכין אותם כחולים כעומק הים.
אוהב כאשר האריה הכחול טועם ומבטיח לי, כי מרקם כה עדין הוא לא טעם מעולם.
אני לא זוכר מתי זה התחיל.
המטבח מתמלא בהלמות מגפיה של השנה המסתיימת.
צעדים אחרונים.
היא מנסה להרעיד את הרחובות. להפחיד את הזרעים מתחת לאספלט הרחובות.
אני יוצא לרחוב.
הלמות מגפיה נשמע עתה רחוק.
הקרמל כמעט מוכן. עוד ערבוב ואני בוזק מעט סומאק. ניזכר בקמצוץ של אדום באמא. הסומאק משרטט ספירלות בתוך הים הכחול של הקרמל.
בועות כחולות עם קווי אודם מתפצפצות, בוקעות ערוגות אל שנה חדשה.
ערגות וגעגועים.
אני טובל את התפוחים בעיסה המבעבעת.
חוטי קרמל כחולים נקרשים בין הַשָּׁנִים.
נטועה השנה הצעירה בערגת השנה הזו.
שזורה בחוטים של געגוע.
בעונה שלמה של געגועים.
עוֹנַת הַגַּעְגּוּעִים / יעקב בֶּסֶר
אֲנִי הוֹלֵךְ וּמְנַגֵּן
מְנַגֵּן. וְעוֹנַת הַגַּעְגּוּעִים מַכָּה גַּלִּים
אֲנִי רוֹצֶה
זֶה מִקָּרוֹב לָגֶשֶׁת, לָשֶׁבֶת בְּסָמוּךְ-סָמוּךְ. וְלִנְשֹׁם.
יַקִּירָה, לַקֶּשֶׁב וְלַנֶשֶׁם חֲשִׁיבוּת מַכְרַעַת. וְגַם הַמִּשּׁוּשׁ;
בִּקְצוֹת אֶצְבַּעוֹתַי מֵיתָרִים טָמַנְתִּי –
ברכת געגועים מתגשמים לשנה טובה,
לךְ ולךָ.
לכולנו.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
