| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2005
על ארבע
קטע ביניים, שבין אתמול למחר.
כי האתמול הוריד אותי על ארבע.
על ארבע אני נמצא.
לא בדרך להתמוטט ולפחוס את ביטני מול האדמה.
לא לטעום את טעמה המר.
אלא בדרכי להתרומם.
ואיך אני קם?
קודם כל על רגל שמאל.
לחוש את מגע שורשי אצבעות כף הרגל מול האדמה.
ואז ללחוץ אותה כנגד האדמה, בכדי שתקבל את מישקל גופי.
לחוש את השרירים הרועדים ממאמץ.
עד אשר מופק המאמץ הנכון של עטיפת העצמות.
התפנה מקום, לרגל ימין, מעט אחרי.
שגם היא תשתתף במאמץ לייצב את גופי.
לאיטי לשחרר את כפות ידי.
האחת מאחיזתה את האדמה.
השנייה מהאש ששרפה בי כל היום.
בכל תנועה אני מעריך שמשתתפים כ- 50 שרירים.
זה לא קל למי שמערכותיו האוטומטיות פגומות.
העבודה במנואל דורשת זהירות רבה יותר.
הסדר הנכון הוא חשוב מכל.
זה לוקח זמן.
כי הסדר הזה לא נלמד ולא נרכש.
הוא ממתנותיו הגדולות של הזמן.
ולכן העבודה הידנית דורשת קשב רב.
היום המערכות נמצאות בשליטת המאמץ הידני.
איני יכול כרגע להסתמך על המערכת האוטומטית של הרצון.
אני מצליח גם הפעם לייצב את עצמי.
הצעד הראשון היה מוצלח.
עוד כמה נפילות ועוד כמה שריטות והצעד השני, גם הוא מצליח לי.
המאמץ הזה תמיד מפחיד אותי, דרך עיני הנכה המביטות בי.
אני עורך אותו כל פעם לפי מידת הצורך לחיות.
כי לא לעשות את המאמץ לפי כמיהת הלב, פירושו למות.
וכבר הייתי שם.
¡¡ולא אשוב לשם!!
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
