| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2005
סיפור לב
שוב למדתי היום כמה הכל תלוי בלב.
כבר היו לי שיעורי לב פיזיים ורגשיים למכביר בחיי.
הלב הזה נצרב והוכה ונמעך.
הוא התרחב וגדל והתיפה.
צולק והוחלק.
גם פסק לעבוד לכמה רגעים.
אני יודע כי הכל תלוי בלב,
איך וכיצד והאם אני עובר את ההתקפות האלה על הקיום שלי.
הפעם, הרי היה מדובר בהתקפה פשוטה.
הכבד נפל מאוד בתפקודו.
ארבע לפנות בוקר.
אני הייתי מול המקרר הפתוח.
המקרר לא הצליח לסייע לי והתישבתי המום וחסר אפשרות לעשות מעשה.
רק הנפילה שלי והסיר שנשמט מידי העירו את בני הבית.
משם הכל כבר התגלגל לטיפולי חירום ולחוסר אונים.
ההתאוששות הייתה מהירה יחסית.
אחרי יומיים.
היום בבית חולים, הסתבר שהכבד מתפקד לא רע.
מערכות הדם והכליות די נקיות.
והכל בזכות אותו לב שלי שעמד במעמסה הפתאומית שצנחה עליו.
הוא תיפקד כמו גדול הבייבי הקטן הזה בחזה.
הא.ק.ג היה מושלם.
לחץ הדם 105 על 60 (מדהים!)
רמות האנזימים נכונות.
כאילו לא עברתי כל טראומה.
ובבית החולים, בין בדיקה לחיכיון, חשבתי שאולי המנטרה הזו עובדת לאיטה.
הפזמון שאני לא מפסיק לפזם כבר למעלה מארבע שנים:
אהבה ו- care
זה כל הסיפור.
מומלץ!
ועכשיו הגיעה עת אפיית עוגת השבת.
שבת שלמה ושלווה 
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
