| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2005
אותה הנשיקה
בלילה כאשר אני ישן, יש הבאים לבקר בשדותיי.
נכנסים במפתח השמור רק להם.
לכל אורח שמורה דלת אחרת.
איתה הוא מגיע למשפט שעלול להסעירו.
שעשוי לשמחו.
אני תמיד מקווה שימצאו אורחיי דווקא מילים מחבקות.
יעטפו את הווית האורח ויחייכו אותו.
שמורה לה בביתי נשיקה מיוחדת.
אשר קוראי בינתי ישכילו לגלגל על לשונם.
אך אני לא יודע תמיד את ליבם.
לא מכיר את סערות גופם.
קטונתי...
קטונתי מלדעת את הסערות באחר.
רק לחוש אני יכול.
ולכן לא מעז תמיד להביע בתגובה ובאמירה את אשר אני לא יודע.
לשמחתי, הגודל שלי אף פעם לא מנע ממני את החיבוק.
והוא חיבוק אמיתי גם אם הוא וירטואלי.
כי הוא בא מאותו מפעל מיוחד הנמצא בביתי.
ליבי...
החוויה שבה זכיתי שלשום חידדה מאוד את חושיי.
התקלפה מעליי שיכבת אבק בת שבועות או יותר.
פתאום אני מוצא את עצמי קורא ומבין מחדש.
התחדשות.
כמו נחש שהשיל את עורו.
אני בודק את גמישות עורי החדשה.
את היכולת שהוענקה לי ולא ביקשתי.
אני מתאר לעצמי שאמשיך ליפול.
כמו הילד שמפגר בהתפתחותו, ועדיין ממרום שנותיי אני ממשיך ללמוד.
וכך אני קורא הבוקר את הנשיקה ההיא,
ויודע כי אני מנשק שוב.
משום שתחושת השפתיים הבוקר כלכך שונה.
יש משהו בקביעה שקטונתי שמעניק לי גודל.
שמביא אפשרויות חדשות להתנהלות שבי ביום.
גם אם זה מביא אותי לשתיקה.
כי אז אני מקשיב.
לפעימה המתחדשת בי.
כלכך רגישות שפתיי שלא יכולתי ללגום הבוקר את הקפה הקר.
רק מים הצנו את שפתיי הבוערות.
שבת שלום עם אהבה ו- care 
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
