| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2005
דצמבר אחר
היום לפני שנה, כתבתי על דצמבר שלי.
הבוקר מתחיל דצמבר אחר.
ללא ספק חדש ומיוחד מאשר ידעתי בשנים האחרונות.
הנה מתחיל עוד דצמבר.
כבר עברתי עשרות ממנו.
כבר הוכרעתי ממנו.
והנה מתחיל דצמבר חמישי (ועתה שישי). הדצמבר של לפני 4 שנים (והנה גדלתי בעוד שנה, כבר בן 5 שנים) הוא חושך מוחלט.
למעשה משבת ה- 2 לדצמבר 2000 ועד שבת ה- 30 בדצמבר.
הכל חשוך.
זיכרון אפל שלא זוכה באור.
אתמול, ביום אחרון של נובמבר, כתבתי תקווה לחודש הזה.
חודש החיים שלי.
זכרתי יותר את התקווה מאשר את האפילה.
המנטרות האישיות שלי נושאות פרי.
כמה שאני מנסה. מתחקר את כל האנשים שהיו מעורבים בחיי באותם ימים. קורא בכל אופן וצורה את מה שכתבתי לפני.
וגם תוך כדי.
מנסה להיאחז באיזה נקודת אחיזה. כבר היו לי כמה, אך הן נגוזו איך שניסיתי להיאחז.
דווקא היום אני רואה איזו דרך עשיתי, ולו בשנה האחרונה.
צמחי האור עולים מתוך האפילה ההיא.
מצליחים לגבור על צללי החושך הבולעים.
זה לא פשוט לחיות עם חור שחור ואפל שכזה.
לבנות בית. לתלות תמונות על הקירות. לאהב אהובות. לחבק ילדים.
והחור האפל הזה מונח במרכז הסלון.
כולם נזהרים שלא להציץ, כאילו המדוזה מחכה להם.
גם אני נזהר מלהתקרב מידי. כי שם מונחות כל המכשלות שהכריעו את חיי.
הצטברו בערימות זבל כהה, תוסס ומצפה לאכל את אשר יפול לתוכו.
לא, זה לא פשוט.
לכן למדתי לייצר מעברים בטוחים אל תוך לב ליבו של הבור.
לצורך שחרורו לחצים.
בכדי לקיים את הנוצר מחוץ לבור.
לשמור את המפלצת של חודש דצמבר בגודל שמאפשר חיים.
היום אני יכול לחייך אל מול המפלצת.
היא הצטמקה במהלך השנה האחרונה.
מניחה לי מעט.
מאפשרת לי להזיז את הרהיטים, אל מקומות שלא חשבתי שאשב בהם.
לעומת זאת, זה גם די נוח ואפילו מפתה. מקום נהדר להשליך אליו את כל השאלות. הבעיות של אז שעולות כאבנים בשדה מעובד.
לא משנה כמה שתסקל, תמיד יצוצו עוד אבנים.
חלקן ניתנות לאיסוף.
חלקן סלעים עם שורשים עמוקים הנאחזים במפץ הגדול.
ואני לא משליך אותן לתוך הבור.
למדתי לסתת את האבנים שאני אוסף לשם חיי היום.
כאן מונח פלא גדול.
אני מצליח גם לבנות חיים חדשים.
נס חיים מתחדשים.
נס המתרחש כל יום וכל שעה.
אני שמח כפליים. על חיים שניתנו לי ועל שאני מחיה את החיים בי.
כבכל שנה, אני פוסע במסדרון ארוך ואפל של דצמבר.
מגשש את הקירות.
פותח אישונים למקסימום.
אולי תחדור איזה קרן אור מקרית מבעד האפילה הזאת.
השנה החודש הזה מבטיח יותר.
קרני אור חדשים שחודרים מסדקים חדשים.
גם ורד שמאיר את הפריחות שבי.
לבסוף אני מגיע לינואר שמאיר.
לינואר שבו יש עתיד חדש.
ינואר של לוח השנה הכללי הוא באמת ראש השנה.
ראש לעוד שנה שבה אני אחיה הכי הכי שאני יודע.
עד שבטני תכאב מלגימות החיים שאני לוגם.
לא, אינני מתרוצץ בביתי כסומא מזעק בחודש דצמבר.
אני ממשיל לחייך ולחבק, לנשום ולהצחיק.
אלא שבחודש זה אני מזכיר לעצמי את האפילה ההיא שירדה לחיי כדי להביא אור חדש.
אור שאני נוצר וחומד עד מאוד.
מהקור של דצמבר אני תמיד חש את חום גופם של החיים ביתר שאת.
כך כתבתי לפני שנה, וכך אני קורא את דבריי היום.
אני מחייך הבוקר למרות האפילה שעדיין כאן.
הבוקר אספתי מפרחי האור שעלו בי בשנה האחרונה.
הבית מאיר ומפיץ ריח תקווה.
אהבה ו- care
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
