| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2005
שָׁדַיִךְ
עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִבַּטְתִּי,
נִרְגַּשְתִּי
סֻחְרַרְתִּי.
תְּמוּנוֹת אֶרֶץ רְחוֹקָה הִרְקִידוּנִי
הֱכִינוּנִי
בָּרְאוּ אוֹתִי לִכְבוֹדֵךְ.
אחרייך אני פוסע,
חש את ציורי הצמחים תחת כפות רגליי.
מנסה לעצב את צעדיי בדמות המגע שהשארת אחרייך.
אני מתקשה משום הריחות העולים מטחב היער.
ריחות חדשים שאיני מכיר.
ריח נשיותך הבוקע מרקד עם ריחות היער.
כמו צמח חדש נובט לו ביער בכל מקום
בו טיפטפת את נוזלייך וריחותייך.
כָּל צַעַד שֶׁלִּי בְּעִקְבוֹתַיִךְ,
אוֹסֵר אוֹתִי
בְּכָל הַשָּׁנִים שֶׁעָרַגְתִּי
לָרֵיחַ וְלַטַּעַם שֶׁהִשְׁאַרְתְּ.
הריח המטפטף מבין רגלייך מדביק אותי למקומי.
משתק את רגליי, למרות דמי הגועש אלייך.
לוואי שלא נצא מהיער הזה לעולם.
כך המחשבה האחרונה שלי,
לפני שאני קורס אל תוך רכותך הבולעת.
נֶהֱנֶה עוֹד לְרֶגַע
מִשָּׁדַיִךְ הַמְּחַבְּקוֹת
אוֹתִי.
הקטע הזה שייך לקטגוריית עור הלב
אשר בה אני מאגד את זיכרונותיי
מתקופות של חיים אחרים.
אינני נוהג לסגור פוסט לתגובות.
הפעם, החלטתי לסגור.
אני מבין שפרסום פוסט שכזה מהווה הליכה שלי על חבל דק...
שלי!
הרי כל קיומו של הבלוג הזה תלוי על בלימה.
התרגלתי...
גם בעתיד אני אמשיך לפרסם את זכרונות עור הלב,
עם הבהרה מתאימה.
היום עייפתי את עצמי.
וגם אחרים כנראה...
סליחה לכל מי שכבר הגיב.
וסליחה על חוסר רגישותי בכלל ובפרט!
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
