לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 

יומני אלפוחרה


מכחול הזמן מצייר את עור הלב
Avatarכינוי: 

מין: זכר

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2018    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

בָּאֶקוֹ-קַרְדְּיוֹגְרַפְיָה* רָאִיתִי לֵב


כָּלכָּךְ יִחְיֶה מְאֹד

בֵּין שְׂפָתַיִם אֲדֻמּוֹת

שֶׁהֵן מְאֹד מְאֹד

 

*אולטראסאונד של הלב



נכתב על ידי , 21/5/2012 22:32   בקטגוריות עור הלב, רקימת הלב  
50 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-26/5/2012 13:38
 



פרפרים בליל מולד ירח


התעוררתי הלילה

ובחלומות כמו בחלומות אווה קילפי* האירה מתוך דמותך.

כך זימרתן לי:

אֵינִי יְכוֹלָה לְהֵרָדֵם.

יָרֵחַ וְעָלָיו גְּבָרִים זוֹרֵחַ לְתוֹךְ חַדְרִי.

שָׁם אָכֵן יֵשׁ דַּי וְהוֹתֵר דְּחוּיִים.

 

ומתוך אי האפשרות פרצתי בצחוק.

אפילו שהיום ראש חודש,

כמעט וצחקתי מהזיכרון:

אֲנִי צוֹחֵק -

הַיָּרֵחַ מִיָּד יַעֲלֶה

גָּדוֹל וּמָלֵא וְגָדוּשׁ.

אֵין לוֹ מָקוֹם לִפְחָדַי

גַּם לִצְחוֹקִי יִתְמַהּ -

 

מִפִּנָּתֵךְ,

תּוּכְלִי לְזַהוֹת אֶת הַנֵּר

שֶׁל אֵין שְׁנַת לַיְלָה.

לִרְאוֹת

אֶת אֹרֶךְ הַקּוֹצִים

הַמֻּגְזָם -

 

אִם תָּבוֹאִי לִרְקֹד הַלַּיְלָה

נוּכַל אֶת הַלֹּעַ לְסַמֵּן

וְאֶת הַמַּדְרֵגוֹת הַלּוּלְיָנִיּוֹת

לְיַשֵּׁר -

כְּמוֹ כּוֹכָב בְּתוֹךְ כּוֹכָב.

 

ומתוך ההווה דמעתי לא מעט.

לפני שבועיים, בהווה חסר נוּפָרִים ומלא טללים, ראיתי שוב ירח במילואו.

 

*גַּם הַטֶּבַע אֵינוֹ מַשְׁאִיר בְּרֵרָה.

 

מִי שֶׁרָאָה אֶת בְּרֵכַת-הַיַּעַר חוֹבֶקֶת עָנָן בְּחֵיקָהּ

וְאֶת הַיָּרֵחַ חָבוּק בֵּין הַנּוּפָרִים

נָתוּן סוֹף כָּל סוֹף לְחַסְדֵי נַפְשׁוֹ.

 

בקשב, יכולתי לחוש רפרוף פרפרים.

 

*"הפרפר חוצה את הכביש" בתרגומו של רמי סערי



נכתב על ידי , 28/11/2011 20:45   בקטגוריות עור הלב, חלומות באספמיה  
52 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-14/12/2011 22:58
 



הִשְׁתַּקְּפוּת


שְׁנַיִם אֲנִי רוֹאֶה 

אֶחָד אֲנִי נִרְעָשׁ

שְׁנַיִם אֶת לִבֵּךְ חָשׁ 

אֶחָד בַּמַּיִם נִשְׁבֶּה

 

מִנְּגִינַת אַדְוָה

פּוֹרֶטֶת אֶת הָרֶגַע

לְכָל הָרְגָעִים כֻּלָּם –

אֶחָד יַחְרֹט אֶת בְּשָׂרִי.

 

אֶל פָּנַיִךְ אֶצְפֶּה


מהברווזים הצוללים - צחראש לבן

נכתב על ידי , 12/8/2011 19:15   בקטגוריות עור הלב, אהבה בטיוטות  
46 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-21/8/2011 00:37
 



הַחַיִּים שֶׁבִּי


בְּתוֹךְ עוֹרִי הִיא
בּוֹעֶרֶת וּמַבְשִׁילָה.
יָבוֹא הַקּוֹצֵר -
לֹא מַבְחִין שֶׁמִּתְקַיֵּם
מַגָּע בֵּינָהּ לְבֵינִי.

נכתב על ידי , 12/8/2010 14:41   בקטגוריות עור הלב, רקימת הלב  
72 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-16/8/2010 12:30
 



עֶרְגָּה


בְּגֵיא הָעֶרְגָּה
כְּגֶחָלִים לוֹחֲשׁוֹת
פְּנֵי הַלְּבָנָה

נכתב על ידי , 13/8/2009 22:03   בקטגוריות עור הלב  
28 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-14/9/2009 14:20
 



טַלְטֵלָה


לִפְעָמִים מִשְׁפָּט
בְּטַלְטֵלַת גּוּף יוֹצֵא -
לְשַׁבֵּר אוֹתִי
לָרַךְ שֶׁהָיִיתִי אָז
לָאִשָּׁה שֶׁחָשַׁקְתִּי

נכתב על ידי , 9/8/2009 21:58   בקטגוריות עור הלב  
50 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-11/8/2009 17:57
 



קציר חיטים


יש במילים את כוח הזרעים.

הם מעבר לחלומות מתגשמים.

הם יודעים לנבוט לידי התגשמויות.

 

וכך כתבתי על אישה לפני כשנה:

אִשָּׁה חָלְפָה אֶת דַּרְכִּי
סָמוּךְ
סָמוּךְ הִיא שׁוֹכֶנֶת
בִּי לֹא אוֹמֶרֶת שָׁלוֹם

אֲפִילוּ בָּחֲלוֹמוֹת הִיא
מְחַבֶּקֶת וְלוֹחֶשֶׁת
שְׁתִיקוֹתֶיהָ
בַּסּוֹף כָּךְ גַּם בִּי

 

והרי כך כתבתי רק לפני יומיים.

כוחן של מילים.

 

ועוד...

אפשר לקצור מיני חיטה, כמו שאפשר לזרוע מיני זרעים.

לפני כשנה נזרעו בי מילים שהיו לי מוזרות.

אפילו זרות.

לפני שנה נזרעו בי מילים.

לא חשבתי שאקצור את הפירות שנה אחרי זה.

קיוויתי למעט פירות.

בכדי לטעום את הטעם המצפה לי בדרך.

וציפיות כמו ציפיות יש בהם הרבה מטעם ההחמצות.

ובא חג ביכורים זה והביא בי טעמים חדשים.

טעמים של פעם ושל מחר.

 

כך ניכתב בי לפני שנה:

פעם, וזה מרגיש לך כמעט לפני שנות דור.
או בחיים אחרים לגמרי, כתבת למישהי על מסע.
עתה אני בכוחי, בוחר לשוב ולהעניק לך את המלים האלה.
בעיקר עתה, לפני שתשוב להיות מחובק.
כי בעת שתהיה מחובק תודעתך תירדם.
ולו לרגע.
כי להיות מחובק באמת זה מצב של אי חשיבה.
כמעט אי תודעה.
רק תחושה והוויה.

אפילו שאינך חש עתה כך, אתה חייב לתת לעצמך את הלידה הזו.
זה מֵעֵבֶר לאשר תלוי בך.
אלה חייך.
חיים אשר בתוכם אני אשוב לשכון, בבטנך.
להזין את עצמותיך.

באמצע החיים, להיכנס למסע שאתה יוצא אליו זו מתנה נפלאה.
לא כל מתנה היא בושם.
יש מתנות שמעניקות הזדמנות, אפשרות.
בעיקר לאחר שנושקת על –ידי המוות.
לאחר שאני רציתי לנטוש אותך.

ואתה זוכר את קסמה של סבלנות.
ואתה יודע את תהומות הפחדים.
ואתה מכיר בעוצמת המחסומים.
לכן אתה הכי מצויד, עם כל העושר שצברת בחייך למסע.

יצר הרע המחליש גם הוא חלק ממך.
גם הוא קיים.
תן לו גם מקום.

במסע שלך אין מקום למלאכים.
זהו מסע של איש.
בשר ודם ורוח.
חוזק עם חולשה.
עוצמה עם רפיון.
כל צבאך יוצא למסע.

חולשותיך יזדנבו לאיטם.
ינשרו בסיבובים הקשים.
ואתה תמצא את עצמך בוטח יותר.
קליל יותר.
מחוזק יותר.
בישורת.
לעת זריחה חדשה של חייך.

 

כן, גם על זה כתבתי רק לפני יומיים.

טוב להביט לעיתים אחורה ולראות את הדרך שאני הולך בה,

ולחייך...

טוב שיצאתי למסע וראוי שכך אמשיך.

 

שיהא החג מלא בעושר פירות השימחה


נכתב על ידי , 22/5/2007 18:38   בקטגוריות עור הלב  
37 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-28/5/2007 12:00
 



אור רך


כאשר אני נוחת בארץ ישראל, דבר ראשון אני חובש משקפים.
לא, אלה לא משקפי ראייה או משקפי שמש.
אלה משקפיים שמסננות את ראייתי הפנימית.
כי האור שבארץ ישראל צורב לי במעיים.
מעיר את השדים העמוקים.
לא מאפשר לי לראות את ילדת התותים ואור זורח בעיניה.
האור שבישראל תמיד מתעתע בי.
אני מתהלך בארץ ישראל כעיוור ורק חש את כל הארץ הזו במעיים.
את כל העיקולים ששם הילדה הזו מניחה את מבטיה השמחים.
והכל נהיה עצוב כמו במערות הלחות ההן.
עם כנפיים שחובטות בקירות ובלב.

לכן בארץ ישראל אני חובש את משקפיי.
כמסתנן.

כאן, במקום שיבתי בין הרים לשמים עם ריח הים באפי ואור רך בעיניי,
גם כאן אני רואה אותה.
מכאן אני רואה שהיא שוכחת להביט פנימה אל עצמה.
ואני לא אומר לה שתביט פנימה.
כי הרי האור שבארץ ישראל חשוך מאוד פנימה.
זו ארץ ישראל כזו.
לא בשביל כולם.
לא תמיד היא כזו.

אני מקווה ומייחל
שיבוא יום והילדה הזו תצחק בעיניה תמיד.
והאור יהיה רך בארץ ישראל.
כלכך רך, שאוכל לפקוח את עיניי.
אראה אותה מביטה פנימה צוחקת בקול גדול.

* * *
רציתי לומר את המילים האלה כאן.
מי יודע, אולי הילדה הקטנה תקרא והחיוך ינבט אל תוכה.
נכתב על ידי , 27/2/2007 20:53   בקטגוריות עור הלב  
61 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-2/3/2007 21:35
 



עוד מתנה אחת


ביום הולדתי ניכספתי מאוד למתנה נוספת.
כמו שמתרחש פעמים כה רבות,
במתנה הזו לא זכיתי.

כבר כמה שנים שאני נוהג להעניק לעצמי מתנה ליום הולדתי.
כדי שלא אשכח גם כאשר אחרים טרודים בשלהם.
גם השנה אני רוצה להעניק לעצמי מתנה.
לשוב למקום שבו התחלתי את המסע הזה.
שבו פגשתי אותך.
בהרים.

מה יש בהרים שמביא אותי להרגיש כל קורטוב של מנגינה. כל אוושת רוח מנגנת קונצרט בלבי. אל ההרים אני מחובר והם מסתיידים בעורקיי. גיאולוג נפשי מראה לי את השִׁיכוּב העדין. את החורפים הגשומים ואת התקופות השחונות.

אז עליתי להר. מעל העננים בתוך הקשת. היה לי רע וחשתי כי שם אמצא מרגוע לכאב, לגעגוע, לכיסוף. קרחת הסלעים עדיין המתינה. יכולתי לגלגל את טעמה, כמעט יכולתי לחוש בריח הקסום שעלה ממהות האישה שבה. את הטעם יכולתי תמיד להיטיב על לשוני באותה חריפות של פעם.

הייתי עייף. כל שרציתי היה רק לישון. התעורר בי רצון להתכסות. נרדמתי. עיניי נפתחו אל שמים בהירים וקרים כעור המחודד של הרוח. ריח חריף עלה וטיפס מרגליי. עיניי התרוממו בעקבות מרפקי ולפני כמניין איילים. פחד עמום ומוכר הזדחל מבטני לעורפי ומשם אל דעתי. זְכָר איילים מפואר עמד כזרוע מאצבעותיי הקפואות, מרחרח, מתעלם מקיומי ומעבר לו עדת נקבות רכות, קפואות, המשמשות את ניחוח הרוח שהגיע אליי.

לאיטו התקרב אלי זכר הנקבות, מכיר בכוחו, מודע לפחדיי השוטפים כגלי ריח. הוא לא נע ובכל זאת כבר חשתי את רטיבות אפו סמוך כל כך לשערות עורפי הסומרות אותי. לחץ הפחד החל לפנות מקום למנגינה שבאה ממקום לא ידוע. מהדם הקוצף מפחדיי שלי. מרגיע את עורי, משכיח את גלי סערתי. המנגינה התגברה ואת ידי חוללה אל הלא נודע. נדמה כנשלטת מגופו של זכר האיילים. היא מחוללת והוא רוקע בקרקע הקפואה. מתקרבים השניים נארגים ביד נסתרה.

התיישבתי בעקבות הגזע, פורשׂ ידיי וממתין. שואף את רצון האייל ומתרומם על מנגינתו.
בא מגע האייל וקידש לי נשיקה בין עיניי.

לא יכולתי את הרגע ונושעתי בידי ההכרה שהלכה וחיסרה מהמציאות.

התעוררתי.
לא הייתה אישה.
לא היה אייל.

הריח העיד על אשר התרחש



הקטע לקוח מהימים הראשונים שלי כאן.
נראה לי שגם הפעם אני אשאיר שם משהו ממני.

להתראות.
אשוב לכאן בעוד כחמישה ימים.
תשמרו על הבית.
שוקולד ועוגות מְאַהֲבוֹת במקרר.
נכתב על ידי , 9/2/2006 02:01   בקטגוריות עור הלב  
62 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-14/2/2006 13:39
 



מִלִּים יְמָנִיּוֹת


מְהַדְהֵד זִכָּרוֹן
שֶׁנֻּשַּׁק בְּיַד יְמִינֵךְ
מִלִּים הִשְׁתַּקְּפוּ
מֵעֵינַיִךְ לְיַד יְמִינִי

יָדֵךְ הַקְּפוּצָה
בִּימִינִי הַפְּרוּשָׂה
רוֹחֶשֶׁת

מִלִּים
מֵעַיִן וְלֵב
מִתְפַתְּלוֹת
בְּכַף יָד קְמוּצָה

John Williams
John Williams - תבליט גבס
נכתב על ידי , 21/12/2005 10:25   בקטגוריות עור הלב  
46 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-22/12/2005 19:43
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 40 פלוס , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשדות אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שדות ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)