|
יומני אלפוחרה מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
דצמבר 2005
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2005
התעוררות אתמול כתבתי שיר. לא נכון. הוא נכתב ממני. ממקום אחר. מקום חדש. לא ציפיתי שאוּבן. כי את המקום הזה, גם אני עדיין אינני מבין ומכיר. הוא עלה ממקום חדש. מקום שפותח דרך שאיני יודע לאן אני הולך בה. והכל תודות לאישה אחת.
את
האישה של חיי אני מכנה אותך. לא כי את האישה של חיי. אלא שמידיעתי, את האישה שאני נקלע איתה כבר חיים רבים. אני יודע זאת ואת לא. אין כאן חלום ולא הזיה. זו מציאות מוחשית מאוד. הדבר נהפך לחלום והזיה כי רק אני יודע זאת, ואין מענה מצידך. לוּ בחרת להכיר במגע, הרי הייתה זו גם מציאות עבורך. כמו שהיה בתחילת דרכנו בחיים האלה. את כל סיפורי עור הלב כתבתי עלייך ואלייך. את כל השירים בחודשים האחרונים כתבתי לליבך מליבי. לא לאף אחת אחרת. רק לך ואלייך. כתבתי ממקום של מגע וגעגועים. ממקום של אהבה. לאו דווקא ממקומות של כאב. כתבתי כדי לאפשר לך לגעת בי במקומות שלא ננגעתי בעבר. וכך עשית, כי כך בחרת. פעם ועוד פעם ועוד פעם. ללא מורא וללא חשש, העמקת את נגיעתך בי.
ואני שמח, מאוד שמח!! כי עתה אני מכיר מקומות בי שלא ידעתי את קיומם. כי עתה אני מביט פנימה אל עצמי ונדהם שאיני בורח. לא עוד בריחה מעצמי ואל עצמי.
אני מתעורר משנת אלף הרים. וכמו המתעורר משינה עמוקה וסהרורית אני עדיין המום והלום. מנער את ראשי וליבי, מנסה להבין ולהבחין במקומי החדש והמחודש. למזלי כל מה שהיה, שהוא הדבר, לא נעלם. הוא רק התפרק למרכיביו, ואני נותר עתה עם משימת האיסוף והמיון. אך לפני זה אני צריך לסיים את ההתעוררות. לקרום עור וגידים חדשים כמלבושיי לדרך המצפה לי.
אני מודה לך, היקרה בנשים, על האפשרויות שפתחת לי. מאוד מודה אני!! אומנם את סגרת את מדפייך ונכנסת לצלילה שבה רק האלם סובב. ממקומך, אינך יכולה לדעת יותר את מקומי. כאשר תתרוממי לשאוף אוויר, אני אהיה שם ממתין. אמתין לך, לא כבנזוג אפשרי. אמתין להמשך דו-שיח. למגע המאוד עמוק שאנו יודעים לגעת.
ועתה אני ממשיך בהכנות... מתעורר להתעוררות שבי.
| |
|