| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2005
בנחמש
תַּמָּה עוֹד שָׁנָה
שֶׁחוֹלֶמֶת אוֹתִי שׁוּב
פּוֹסֵעַ בֶּהָרִים
הנה הגיע יום בו אני מציין לידה.
חוגג חמש שנים מאז.
באמת, באמת לא חשבתי שאשרוד את השנים האלה.
האור היה רחוק.
האפילה הייתה בכל.
אך לאט לאט למדתי את אומנות ציור החלומות.
בציפורניים שרטתי אותם.
משרטט חלומות כמתווה חיים.
גם מהמקומות הכי בלתי אפשריים למימוש.
הוֹתַרְתִּי סִימָן
לְאִישׁ, עַל הַר שֶׁנִּשְׁאַר
כְּהֵד שֶׁנּוֹתַר
היום אני כבר עולה להרים משאיר סימנים.
לאיש אשר נותר.
לאיש אשר יבוא.
לאיש אשר שם.
לחיים אשר עוטפים הכל.
צְלִיל הַמֵּיתָר
פּוֹעֵם בָּהָר, בֵּינֵינוּ
צְלִיל קוֹל אֶחָד
למדתי להכיל צלילי הרים.
למדתי לשתף אותי עם אחרים.
למדתי שוב לאהוב.
הוֹתַרְתִּי סִימָן
מֵאִישׁ עַל הַר, שֶׁנִּשְׁאַר
כְּהֵד שֶׁנּוֹתַר
וגם ההוא אשר היה ואיננו עוד.
עדיין חיים הטוב שהיה בו, בי.
עדיין הוא מצייר את ציורי הימים שהיו.
לחיים שבי היום.
תמיד היום אני קורא את 'אתה האיש' של המשוררת עין טור-מלכא.
כתפילה אל העצמי העתיק שחי בי ופרץ מחדש.
הִנֵּה כִּי פּוֹרִיּוּת הָאָדָם
הַמִּשְׁתַּבֶּרֶת בְּשִׁפְעַת הַנֶּפֶשׁ
עֲתִירָה מִפּוֹרִיּוּת הַגֶּפֶן,
אַף שֶׁהִיא אֱלֹהִית...
לִבִּי כְּאֶשְׁכּוֹל הַגֶּפֶן לְפָנֶיךָ- -
בן חמש שנים חדשות אני היום ומודה אני.
מודה שאני חי וקיים.
ניפתח ופורח.
טועם את עצמי ואיני שבע.
עַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת
שָׁלֵם לֹא מֻשְׁלָם
שֶׁאַף פַּעַם לֹא הָיִיתִי
אני מוכן למנה הבאה...
של אהבה ו- care
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
