| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2006
דממה
ובלילה ההוא נדדה שנתי בין אמירות לשאלות.
בין עובדות לקשיים.
והמילים לאליהו* הדהדו בי כל אותו הלילה.
וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי יְהוָה
ואני לא אליהו וההר הזה אינו הר חורב.
אולי הארץ הזו היא כן המדבר שלי
ובאלפוחרה אני אמור ללמוד את השיעור.
איני יודע וגם לא אדע,
ואין בכך משום החשיבות.
וְהִנֵּה יְהוָה עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי יְהוָה
יודע אני כי הרוח הגדולה שסערה בי הביאה אותי לכאן.
למקום מרוחק ומבודד.
קר ואפל וטחוב וזר.
והרוח הזו זרה לי.
לא ממני באה.
לֹא בָרוּחַ יְהוָה
וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ
באותו הלילה הקשבתי כמה פעמים להודעה שלך.
והקשבתי גם לכל הרעש הגדול שהבאתי איתי לכאן.
רעש הכאבים
רעשם של הטורפים המתדיינים ומסתכסכים
עם עצמם ואיתי.
מדוע בכלל הגעתי לכאן.
לֹא בָרַעַשׁ יְהוָה
וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ
מתוך הרעש עלתה שוב ההכרה כי כל הארץ הזו זרה לי.
היא הצילה אותי.
היא חיברה אותי שוב קצה לקצה.
ורק בדבר אחד סירבה לגעת.
בלב.
כי הלב הזה יכול היה לכל אש מאכלת.
ככזה הוא יכול לאש.
לכל אש אשר לא ממני בא.
הוא הגלעין אשר ניתן לי.
והארץ הזו את הבחירות הותירה לי.
לֹא בָאֵשׁ יְהוָה
וְאַחַר הָאֵשׁ
עדיין איני יודע במה אבחר.
לפעמים נראה לי כי בחרתי להיות כאן עדיין,
בשביל להבין. למה כל זה ולמה אני.
היום אני יודע כי ההבנה היא מכשלה.
היא נועדה לדעת את מה שהתרחש אתמול.
לא מה קורה היום ויקרה מחר.
ובכל זאת, במה אני כן בוחר?
באותו הלילה ידעתי כי אני בוחר בחיים.
בבחירה מדוייקת של מילים.
בחיים אני בוחר.
מ-קוֹל דְּמָמָה דַקָּה
אמרתי זאת והקשבתי לדממה שעלתה ממני.
דקה ומדוייקת.
הקשבתי בדממה,
לדממה.
הדממה הזו הביאה לי מרגוע.
נתנה מנוחה לגוף העייף באותו הלילה.
איפשרה לי להתעורר אל הבוקר
ובבוקר הקר מצאתי את אנטוניו יושב על סלע.
ובכל הייתה דממה.
הקשבתי.
*פסוקים י"א-י"ב ממלכים א', פרק י"ט
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
