| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2006
פיג'מה אדומה
כן, יש לי חמישה זוגות של פיג'מות.
גם מספר גדול יותר של חלונות, אך זה עניין אחר.
תמיד אני משאיר סדק פתוח בחלונות, כדי שאזכה להתחדשות האוויר הצח בחדרי ביתי.
קורה (בדרך כלל) וזה מפריע לאנשים שבאים לביתי.
למדתי כבר שלא להתווכח ולתמוה כאשר הם מבקשים לסגור את החלון.
אני פשוט סוגר ומנסה להתגבר על הרגשת החנק שמתעוררת בי, וגם זה עניין אחר.
קורה (לעיתים) שאני לבוש באחת מהפיג'מות שלי, בחדר עם חלון פתוח קימעה, ואורח שהגיע לביתי.
אז הפיג'מה מקבלת את מלוא תשומת הלב והחלון הפתוח נישכח.
פיג'מה?!
אתה?!
ממש לא מתאים לך!!
התדמית שלי כיוצר וכשובר (גם זה עניין אחר) היא של איש מתעב פיג'מות.
זה לא מפליא, כי פעם כך גם אני חשבתי על עצמי.
אך הנה חלפו להם כמה שנים מאז שיצאתי לדרך והפיג'מות הן חלק מקליפותיי האחרות.
מנגנות בי, מחלקים פנימיים שלא ידעתי את קיומם.
גם הבוקר אני לבוש בפיג'מה (זו האדומה המסנוורת.)
מתאימה לרצון שלי להתעורר מכל הסמים שאני מלעיט את עצמי כבר שלושה ימים.
גם להתחמם.
להתלטף.
להיעטף.
מאז שנפלתי שבו לי כאבים ברגלי ששכחתי.
הכאבים לא עזבו אף פעם, אך העוצמות הפעם מזכירות לי את הזמנים בהם עדיין לא לבשתי פיג'מות.
עתה אני עוטף את כאביי בפיג'מה, בולע כמויות מפחידות של משככי כאבים ומוצא את עצמי מסומם והוזה מחצית היממה לפחות.
מה שמשאיר לי רק מחצית היממה פנויה לשינה ועירות.
לכן, כל מי שמגיע לביתי מוצא אותי עם פיג'מה ונדהם מהחשיפה שלי, עטוף בריבועים או בפסים.
כאביי כבר לא נראים לפתע.
אפילו החלון הפתוח כבר נסבל.
רק הפיג'מה שקורנת ממני לאורחיי, הופכת לקוץ בלתי נסבל בעיניי האורח.
עתה, אני חושב שאלך ללבוש את הפיג'מה החומה.
כי היא מושא השיר שנכתב ממני בימים האחרונים.
אני צריך לקרוא אותו עם חליפת הפיג'מה הנכונה.
מעניין מה תהיה תגובת הסטודנטים שלי היום אחר הצהריים.
לפיג'מה, לא לשיר.
בוקר טוב לכם מאיש עם פיג'מה.
אדומה עדיין.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
