| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2006
א. ארץ נהדרת
החוף היה מורכן ראש, רגיל לגשם ולרוח המכים אותו. מתקלף משיכבת חול סמויה. אני מלטף את האבן ומביט. ברק שפוגע במים הרחוקים ממני, מאיר אותה לרגע. מזכיר את הלב שנחצה בחוף הזה חודשים אחורה.
הטלפון מצלצל בצידו השני. עוד ניסור אחד באוויר המטבח ותישמע ההודעה המוקלטת. ברגע האחרון מגיע קול מהסלון, מחייך וצוחק. כלכך שונה מהחשיכה מסביב, המוכית על-ידי מטחי הגשם הסוערים מסביבי. אני אתקשר לאחר התכנית מבטיח לי הקול המצחקק מהפינה החמה שבצד השני, וסוגר.
כך הוא סגר גם ונדם לפני שעות, לאחר שסגר את המדף היחידי שהיה פתוח באותו יום שישי. עצב ופחד ההחמצה עם התיבול החריף של זיכרונות החיים, יכלו בקלות למגע שלי. כיווצו את האיש שבי. הרגשתי את החנק עולה שוב. מביא אותי למקום השנוא הזה, של הצורך להחניק את האגו המורעב והפרוע.
ירדתי לחופים, מחפש את המקום הנכון להתפשט מבגדי יום שישי הלוחצים של אגו משתולל בתוכי. הזיכרון שבמתת השמש השוקעת, הביא אותי אל המקום בו נצרבה האהבה. אל החוף הזה בו אני יושב עתה, נשטף בגשם המצליף את החוף. החיבור התרחש כבמטה קסם. כל שהייתי צריך הוא להביט באבן ההיא שדמות אישה לה. האהבה שבמקומי העמוק פשטה בי כמגוף חימום פנימי. בגדי השישי התחלפו. נרגעתי.
אני קיים נכון.
האהבה שבי היא בכל המקומות שאני מוגדר בהם.
הטלפון העיר אותי ממקומי.
כבר לא הייתי באמת זקוק לקול מהצד השני.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
