| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2006
ב. אבן סדוקה
א. ארץ נהדרת
עם קולות השיחה שעדיין הדהדו בי,
מחפשים את מקומם,
אספתי את עצמי ואת האבן ונסעתי הביתה.
הדרך הייתה מאוד חשוכה וסוערת.
אצלי בלב היה שקט מאוד.
יותר מידי שקט.
שקט עד כדי כך שאפשר היה לשמוע ברחובות העיר את עדר הפילים שוטף.
דוהר שוב בחיי.
ידעתי שנפל דבר כאן, אך עדיין לא שקעה הידיעה הזו למקומה.
הרי עדר הפילים יש לו תכונה שהוא פותח את המקומות הכי חבויים שבי.
והרי השערים שאותם חשבתי שנפתחו בי, ננעלו אתמול.
בקול חריקה חלוד ומפחיד.
אלו הם השערים שנפתחו בי עתה?
בפעם הקודמת שזה התרחש בי נסעתי בגשם גם.
אל אישה ממתינה.
אשר התפללה שתהא הסופה עדינה אלי.
שנוסע בין הטיפות.
היא כך התפללה ואני ראיתי את הפילים חולפים מולי.
פותחים כל פתח אפשרי שכך חשבתי שקיים בי.
ועתה הם נסגרים בחריקה מכאיבה.
כך הרגשתי וכך ידעתי.
תוך כדי ניסיון כושל להבין מהם השערים החדשים שמבקשים להיפתח עבורי.
הגעתי הביתה ונכנסתי להתקלח מכל החול שהסופה עטפה בי.
גם את האבן שטפתי.
הבטתי באבן הקסמים והיא סדוקה.
סדק עבר בה לרוחבה, פוער מרווח אפל שאינו מאפשר לראות את תוכה.
במקלחת עמדתי בוהה, לא מבין עם החול הנשפך ממני במקום דמעות.
זהו, נשברה גם האבן.
עשתה מעבר לתפקידה.
השבר שבה מנע את השבר שבי.
אפילו את צרחת היילוד שלה לא שמעתי.
עדיין רחשה האבן בכף ידי, מנסה למרוד במגעי.
מגע המים יצר בה עוד ועוד סדקים.
ניסיתי להרגיע את כאבי הסדקים.
לקלף בעדינות את החומר הדק שדבק בה בכל סערות חייה.
אולי יעלה ברק מעורה של האבן.
שמא אשמע מסדקיה קולות שימחה וצמיחה.
לאיטה היא רגעה בכף ידי.
נחה כמו כל אבן שגמרה את תפקידה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
