| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2006
ארגון מילולי (ע"ר)
טוב לשוחח עם אנשים אהובים.
עוד יותר טוב לשוחח עם מי שמבין אותך גם ללא מילים.
הכי טוב לשוחח עם אישה שאתה ניפתח מולה הרבה יותר מאשר מול קיר או תמונה אהובה.
כך היה הבוקר,
כאשר מחשבותיי כבר נשואות לעבר ההרים המושלגים.
עוד שעות והדרכים ייסגרו.
גם למכוניות.
ואני יוצא לנסיעת מבחן לסערה המתקרבת בתנועת מלקחיים.
ממערב וממזרח היא באה,
כדי ללכוד את האביב שמנסה להתפרץ מולה.
היא לא יודעת, כי תהא עוצמתה הגדולה ביותר,
היא חסרת סיכוי מול האביב הזורם לו חרישית בנהרות התת קרקעיים.
מחכה בסבלנות לרגע הנכון.
אני מוזמן להרים כאילו עוד לא הייתי שם.
בתוליי משוועים למגע.
ואני הולך לארגן את ביתוקי במקום הנכון לי.
לארגן את המילים הכי נכונות לרגע של לפני.
לא יודע מתי אחזור.
הכל תלוי בעומק.
ואני די רדוד בימים אלה.
כמו חושש לאשר מתרחש מתחת לעור הצעיפים.
מקווה שיצליח לי.
שם מהצד האחר של העננים.
מהצד השקט של הצעיפים.
צעיפים
שִׁבְעָה צְעִיפִים נִתְּנוּ לוֹ לָאָדָם בְּיוֹם הִוָּלְדוּ
וּבְכָל שָׁלָב בְּחַיָּיו צָעִיף אֶחָד יָסִיר מֵעָלָיו
שִׁשָּׁה צְעִיפִים יַשִּׁיל הָאָדָם בִּימֵי חֶלְדּוֹ
וְאֶת הַשְּׁבִיעִי לֹא יָסִיר לְעוֹלָם
וְזֶה הַצָּעִיף הַשְּׁבִיעִי הָיָה סוֹרֵק אֲרָצוֹת וְיָמִים
נִתְלָה בְּעַנְפֵי הָעוֹפוֹת הַמְּבַקְּשִׁים אֶת הָעוֹנוֹת לְחִלּוּפִין
שִׁשָּׁה צְעִיפִים נָשְׁרוּ מִן הָאָדָם בַּמִּישׁוֹר בּוֹ נָדְדוּ מִשְׁאֲלוֹתָיו
הַצָּעִיף הָאֶחָד בּוֹ צִוָּה לוֹ כּוֹכָבוֹ אֶת חַיָּיו
וְהַשֵּׁנִי בּוֹ צִוּוּ לוֹ מוֹרָיו אֶת תִּקְווֹתָיו
הַצָּעִיף הַשְּׁלִישִׁי בּוֹ רָמְזוּ לוֹ תְּשׁוּקוֹתָיו לַעֲרֹג
וְהָרְבִיעִי בּוֹ פִּתּוּהוּ חֲטָאָיו לַחֲרֹג
הַצָּעִיף הַחֲמִישִׁי בּוֹ בִּקְּשׁוּ בּוֹ יְלָדָיו שֹׁרָשִׁים
וְהַשִּׁשִּׁי בּוֹ רָמְזוּ לוֹ חַיָּיו אֶת הַמֵּתִים
וְזֶה הַצָּעִיף הַשְּׁבִיעִי הָיָה עוֹרֵג לְאֶחָיו הַשִּׁשָּׁה
לְחַיֵּי הָאִישׁ הָהוֹלֵךְ עֵירֹם וּצְעִיפָיו אֲשֶׁר הָפְכוּ רִמָּה
שִׁבְעָה צְעִיפִים נִתְּנוּ לוֹ לָאָדָם
וְאֶת הַשְּׁבִיעִי לֹא הֵסִיר לָעוֹלָם
שיר שכתבה אישה אשר פעם היכרתי.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
